ליל סדר עם הגרמנים

 

 פסח בשבילי היא מילה נרדפת לתככים משפחתיים (או כפי שמכנים אתזה אצלנו ביידיש:פלוטקעס).  השנה הענקתי לעצמי חנינה ונסעתי לברלין בדיוק שבוע לפני פסח. הזמנתי לעצמי חג בלי מצות ובלי פלוטקעס. אבל מה אתם חושבים קרה לי אחרי פחות מיומיים בברלין? הרגשתי שאני לא יכולה להחמיץ את ליל הסדר. הידידה הישראלית היחידה שלי בברלין (אותה הכרתי באחד מביקורי הקודמים) הודיעה שהיא נוסעתלארץ בערב החג. אז מה, ליל הסדר בבית חב"ד? אין מצב! החלטתי לקחת עניינים בידייםולערוך את הסדר אצלנו. מיד עלתה השאלה את מי אזמין? הרי אני לא מכירה פה כמעט אף אחד!

 הרמתי טלפון לאחד החברים של א', שהוא חצי יהודי. החלטתי שזה הזמן לחבר אותו לשורשים היהודים שלו. אשתו ענתה והתנצלה על כך שהוא עובד באותו הערב (הוא מנחה תוכנית תרבות ברדיו) אבל הודיעה שהיא תשמח לבוא. מצאתי עוד שני קורבנות, זוג חברים טרי שהכרתי בטיסה האחרונה שלי מברלין לתל אביב (חבר'ה מטוס זה פיקאפ מצוין).

 טוב, אבל עם כל הכבוד, אני לא יכולה להיות היהודייה היחידה בליל הסדר! במקרה גיליתי שאחת הסקסולוגיות שאני מראיינת קבוע לעיתון מגיעה בדיוק בערב החג לברלין עם אחיה.לשמחתי היא קפצה על ההזמנה.

 בעוד שבארץ כל מה שצריך לעשות זה לרדת למכולת כדי לקנות מצות, בברלין זה הרבה פחות נגיש. הרובע היהודי נמצא בשרלוטנבורג שזה במערב העיר ואני בפרינסלאור ברג (ועל השכונה שלי אני מבטיחה בלוג בנפרד בקרוב) שנמצאת במזרח, קצת מוגזם להיסחב בשביל יין קידוש, חבילה של מצות וקופסא של אבקת קניידלך לצד השני של העיר. א' נזכר שראה מצות בחלון הראווה של המעדנייה מול בית הכנסת שברחוב אוגוסט. נכנסנו מהר לאוטו ונסענו לשם. כשהגענו גילינו שהחנות פתוחה שעה וחצי ביום ובדיוק פספסנו. הידידה הישראלית שלי מיהרה לתת לי כתובת של חנות קרובה ופתוחה.  שילמתי קרוב ל- 6 יורו בשביל חבילת מצות קטנה, אך הרגשתי תחושת הישג. כמו כן ידידתי ציידה אותי בהגדה מתורגמת לאנגלית ובצלחת פסח.

 בערב החג א' ואני הלכנו לקניות ב"קייזרס", הוורסיה הברלינאית ל-AM PM רק עם הרבה יותר מבחר. כמובן שבמהלך היום הרצתי את א' לשם בערך 5 פעמים עד שבסוף הקופאיות צחקקו כשהן ראו אותו. שעה לפני הסדר נזכרתי  שלא קניתי כנף עוף לצלחת הפסח. גם בסופר וגם אצל הקצב נגמרו כנפי העוף . "זה או כל התרנגולות או כלום", אמר א', ובמקרר והפריזר הקטנטן שלנו לא היה מקום לדחוף סיכה אחרי הקניות שעשינו. א' התקשר מהסופר לדווח והציע לקנות לי פולקעס עוף במקום כנף. " מה פתאום פולקעס עוף?!" הטחתי בו בבהלה."אלוהים הוציא את בני ישראל ממצריים בזרוע נטויה, לא ברגל נטויה!"

 בואו נהיה כנים, ההגדה יוצאת לנו כבר מכל החורים, אנחנו כבר מכירים את העינוי ונוטיםלקטר לאורך כל קריאת ההגדה: "מתי כבר אוכלים!?" מכיוון שזה היה הסדר הראשון של האורחים הגויים שלי, שלא ידעו מה מחכה להם, הם באו סקרנים ולא מיהרו לשום מקום.ישבתי בראש השולחן וניהלתי את הסדר. הידידה הגרמנייה מהמטוס הביאה כוס לקידוש (מתנה מאקס ישראלי) ככה שלא חסר לנו כלום כדי לנהל סדר כהלכתו חוץ מכנף עוף. אפילו חזרת הייתה לנו- תוצרת בוואריה.  לא ממש קראנו את ההגדה אלא סיפרנו והדגמנו אתמנהגי הפסח השונים והמשונים (כמובן שכשיש שלושה ישראלים יש בערך 10 דעות ופרשנויותעל כל דבר מה שמאוד שעשע את האורחים).

 אני מודה שאחת הסיבות שלא הקראנו את כל ההגדה זה שתקפה אותי מין מבוכה קלה,לשבת בחברת 4 נוצרים פרוטסטנטיים ולהקריא פסקאות שלמות שמצהירות שוב ושוב על היותנו העם הנבחר. הרגשתי שיש בזה משהו קצת ארוגנטי שלא לדבר על מגלומאני.הגרמנים ממש התלהבו מכל המנהגים המוזרים שלנו והם כמובן מילאו את מצוות השתייהכהלכה ואף עזרו לנו הישראלים למלא את המכסה שלנו.

 א' נדהם לגלות שהיהודים מנכסים לעצמם את בניית הפירמידות במצרים. הוא כמעט השתיןבמכנסיים מרוב צחוק והסביר לי שהפירמידות נבנו אלף שנה לפני שבני ישראל הגיעו למצריים (הוא בדק בוויקפקדיה) ."לא יכול להיות! אני מזמינה אותך פעם ראשונה לחג ואת כבר מנסה להרוג את אחד המיתוסים הגדולים של העם היהודי? תתבייש לך!". מיד חייגתילאבא שלי בסקייפ. "אבא א' אומר שלא בנינו את הפירמידות". "בנינו חלק, אולי אחד או שניים", הוא אמר בדרכו המפשרת. מאוחר יותר שוחחתי עם  בת דודתי שטענה שאין שוםהוכחה ארכיאולוגית לכך שבני ישראל בנו את הפירמידות. אבל כל הנושא הזה עוד טעון בדיקה לפני שאני מגיעה למסקנות שלי.

 סיימתי את החג בדיוק כמו בבית, מפוצצת מאכילת יתר ובוהה בקופסת המצות תוהה מהלעזאזל אני עושה עם היציקה הזו (ששילמתי עבורה 6 יורו). אז מצאתי תשובה מקורית לבעיהשלי: 20 דברים שאפשר לעשות עם מצות:

http://www.youtube.com/watch?v=xMSEFCQCKPo

 היום אנחנו נוסעים לאחות של א' במינכן לכבוד הפסחא. בשבוע הבא אשתף אתכם בחוויות מהרפתקאותיי במינכן אפילו שזה בלוג על ברלין

5תגובות ל‘ליל סדר עם הגרמנים

  1. נאוה עינבר אפריל 1, 2010 / 3:03 pm

    6 יורו למצות ?
    שלא נדע….
    חחחחחחהה
    את כותבת מדהים.
    נעשה לבלוג שלך קצת יחסי ציבור בפייסבוק.
    נשיקות ותהני:-)

  2. רונית אפריל 2, 2010 / 5:23 am

    רעיון יפה!
    ספרי גם מה הכנת בארוחה – יש בינינו שמתעניינים בזה… 🙂

    עד כמה שזכור לי לא כתוב בהגדה שהיהודים בנו את הפירמידות. כתוב שהם עבדו בפרך עבור פיתום ורעמסס ובנו "ערי מסכנות".
    אם הסוגייה התעוררה בגלל הציורים, אז ברור שהם נוספו מאוחר יותר. (זה מזכיר קצת את כל ציורי הצליבה של ישו – כשהוא וכל מי שמסביבו לבושים בבגדים אירופאים לחלוטין… )

    ולגבי העם הנבחר – נו טוף, מוטב שאשתוק… 😉

    תהני בפסחא – ספרי על המנהגים.
    וד"ש לא'.

    • צביקה אפריל 17, 2010 / 4:34 pm

      אכן כך.
      במקורות עם ישראל אין שום טענה בדבר חלקו של עם ישראל בבניית הפירמידות, לא בתנ"ך ובתלמוד ולא בכתובים אחרים. אבל היא נשמעת לא אחת בימינו אלה, ובין השאר חזר עליה ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל.

  3. קרן אפריל 2, 2010 / 8:57 pm

    הפוסט מעניין ומקסים, כמו הקודם ויותר, אבל יש לי שאלה ממש חשובה: איך השיער שלך נראה כזה מדהים??? כנראה שברלין מיטיבה עם הפריזורה וגם עם המצב רוח:-)

  4. ניבה אפריל 22, 2010 / 9:15 pm

    אין מה לעשות, מי שמוותר על פלוטקעס, נשאר עם פולקעס 🙂
    שופקי, את נראית ונשמעת מעולה!
    נשמע שהיה ליל סדר מיוחד ומהנה. אני פה התגלגלתי מצחוק (בקול!….)
    כשאת בודקת את עניין הפירמידות, תבדקי גם את נושא חציית ים סוף.
    נראה לי שגם על זה א' הטיל פיקפוק, פשוט לא היה לו נעים להגיד 😉

    תענוג לקרוא על האהבה והחוויות שלך. מחכה בקוצר רוח לפרקים הבאים!
    נשיקות וחיבוקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s