פגישה ראשונה עם ההורים של….

ב"מגדל האהבה"

"אל תדאגי, הם הרבה יותר נחמדים במציאות מאשר בסיפורים שלי" אמר לי א', בדרך להוריו. אבל זה לא עזר. "אני לא מבינה למה אני צריכה לקרוא להורים שלך אדון וגברת ברג (Frau und Herr).זה כל כך רשמי וקר". אני לא חושבת שאף ישראלי בר דעת יכול לדמיין את עצמו קורא לחמותו "גברת מזרחי" בשולחן השבת.

אבל אם זה היה מסתיים רק באדון וגברת ניחא, בגרמניה נהוג לדבר לאדם זר באופן רשמי- דהיינו גוף שלישי רבים. כאילו הוא איזה פלוני אלמוני שבכלל לא נמצא בחדר. רק כשהצד השני נותן את הסכמתו אפשר להפסיק לדבר אליו כאילו הוא לא נוכח.

א' לא הבין למה אני עושה מזה כזה ביג דיל, "זו צורת דיבור של נימוס וכבוד, אלו רק מילים". הרמתי גבה והזכרתי לו שכעיתונאית מבחינתי למילים תמיד יש משמעות. אפשר ללמוד הרבה מאוד על דפוסי החשיבה שלנו ועל התרבות שלנו מבחירת המילים שלנו.

 ההורים של כמעט כל האקסים שלי היו קיבוצניקים ו/או מזרחיים (לפחות צד אחד) זאת אומרת שפגישה ראשונה עם ההורים עבורי תמיד נעשתה באווירה חמה ומשוחררת.  א' מיד טרח להזכיר לי שגם לצרפתים יש לשון נימוס. "יצאת בזול, אם היה לך חבר צרפתי היית קוראת לחמותך בלשון נימוס כל חייך!"

 

פסל בויצנהאוזן

הגענו בשעות הערב לבית הוריו של א' בוויצנהאוזן (מערב גרמניה) שנמצאת 4 שעות מברלין. ויץ בגרמנית זו בדיחה, אבל בויצנהאוזן אין שום דבר מצחיק, עיירה פסטורלית של כמה אלפי תושבים וחורשות עצי דובדבן שמהווים בקיץ מוקד לתיירות גרמנית.

 הוריו של א' חיכו לנו בכיליון עיניים. הפעם האחרונה שהם ראו אותו היה קצת לפני חג המולד. בגרמניה נהוג לבקר את ההורים 4-5 פעמים בשנה! עם כל האהבה להוריי היקרים, אני חושבת שזה סידור לא רע. כשהכרנו, א' לא הבין למה אני הולכת כל שישי להורים לאכול ארוחת ערב, הוא היה בטוח שזו שריטה פרטית שלי . מהר מאוד הוא הפנים שזו תופעה חברתית. "ככה זה", אמרתי לו "אם גרמניה הייתה בגודל של מדינת ישראל גם אתה היית אוכל כל שבת אצל ההורים שלך!".

הוריו של א' מיד הציגו את עצמם בשמותיהם הפרטיים, ובכל זאת כל הערב נמנעתי מלקרוא להם כך, אחרי כל ההכנות של א', חששתי להגיד את שמותיהם הפרטיים כמו שחוששים לבטא את השם האמיתי של אלוהים כשקוראים את התנ"ך. א' עשה לי סיור בבית המקסים של הוריו והראה לי את החדר בו הוא גדל שהפך בינתיים לחדר העבודה של אביו. אנחנו ישנו בחדר האורחים במיטות נפרדות. כמה מוזר.

 כמה שבועות לפני הביקור המתוכן אמו של א' התקשרה לשאול אם יש משהו שאני לא אוכלת, בקיצור היא רצתה לבדוק אם אני שומרת כשר. הרגישות שהיא גלתה ממש נגעה לליבי.ההורים של א' הם אנשי העולם. הם גרו באפריקה שנים רבות, אביו עבד שם כמהנדס חקלאי, כך שהאנגלית של הוריו מצוינת והם גם פתוחים לתרבויות אחרות. במהלך ארוחת הערב אביו  הסביר לי שהוא מעריץ גדול של שיטות החקלאות הישראלית והוא עבד שנים רבות גם במדינות שונות במזרח התיכון, וניסה לשכנע את הערבים לאמץ את השיטות שלנו מה שלא כל כך הלך לו.

 לאט לאט התחלתי להרגיש יותר ויותר בנח וזה לא היה רק בגלל היין.  אביו של א' הוא איש חם עם חוש הומור ואמו של א' היא מארחת למופת.כמו כל אמא פולניה היא מביעה את הרגשות שלה דרך האוכל. כשאמא של א' התחילה לתקן את הסיפורים של בעלה, (הרגל של זוגות שחיים ביחד שנים), זה כבר ממש הזכיר לי את הבית.

 לאחר ארוחת הערב הרגשתי מספיק בנח לבקש מהוריו שיראו לי תמונות ילדות של א'. הם הערימו את האלבומים על שולחן הקפה. עד כה א' התחמק מהשלב הסטנדרטי שכל זוג עובר בו מראים אחד לשני תמונות מהעבר, אז החלטתי לנצל את ההזדמנות. אביו שלף גם ספר עתיק על  פלסטינה  עם תמונות של יפו וירושלים מלפני מאה שנה.

 לפני שהלכנו לשון אמו של א' רצתה לדעת אם נרצה תה או קפה לארוחת הבוקר, כדי לדעת מה להכין מראש. כן, אמו של א' היא פריקית של תכנון, היא ידעה כבר חודש מראש שהיא עומדת להכין צלי מבשר בקר אורגני לארוחת הערב. קלטתי שאם אני אכבד את הסדר שלה אנחנו נסתדר מצוין.

פסל בוויצנהאוזן: "יורק החרצנים"

למחרת היה לנו מזל ומזג האוויר היה נהדר, א' לקח אותי לסיור קצר בעיירת ילדותו. התחנה הראשונה מגדל העיר, מגדל עתיק שבימי הביניים שמש כבית סוהר אך בשביל א' זהו "מגדל האהבה" כלומר מגדל המזמוזים של בני הנוער של ויצנהאוזן.  עלינו למעלה והשקפנו על הנוף הירוק מסביב. אחר כך הלכנו לבית הספר  היסודי שלו וטיילנו בין שבילי עצי הדובדבן, בקיצור אפשר לכסות את העיירה ברבע שעה.

 בקיץ מתקיים בוצנהאוזן פסטיבל דובדבנים, ויש להם תחרות יריקת חרצנים. מי שיורק הכי רחוק זוכה. ההורים של א' היו די נבוכים כשספרתי להם שאני הולכת לכתוב על התחרות בבלוג. "זה מנהג חדש ודי וולגארי" הייתה תגובתם.  

 ישבנו בגינתם המטופחת כשאמו של א' התעניינה בלימודי הגרמנית שלי, שלפתי את קלסר הגרמנית שלקחתי איתי כדי להכין שיעורים בדרך.אמו הציעה שנתרגל קצת יחד, היא מורה לצרפתית…. היא הצביעה בדיוק על דף עם שאלות. "את תשאלי אותנו את השאלות ואנחנו נענה". הנה הגיע הרגע הבלתי נמנע שבו אצטרך לפנות אליה ב-Sie (הם/הן בגרמנית- כלומר בגוף שלישי). באותו הרגע אמו של א' הבהירה לי שעלי להשתמש בדיבור לא רשמי איתה. בקושי הצלחתי להסתיר את אנחת הרווחה.

 גם אצל הגרמנים כמו אצלנו לא שולחים את הילדים בידיים ריקות. קבלנו צידה משובחת לדרך, 3 סוגי ריבה מעשה ידיה של אמו של א' ובקבוק יין ממרתף היינות המכובד של אביו. נפרדנו בחיבוק ונשיקה והזמנה מהוריו לבוא שוב מתי שרק נרצה, והרגשתי שהם באמת מתכוונים לזה.

בדרך הביתה א' אמר לי שכנראה באמת הצלחתי להרשים את אמו. "איך אתה יודע?" שאלתי, מנסה לסחוט כמה מחמאות. "את קבלת ביום אחד את מה שחברה שלי לשעבר קבלה רק אחרי 5 שנים! היא הפסיקה לקרוא לאמא שלי גברת ברג רק כשהייתה בהריון עם הבת שלנו". 

 

ובעניין אחר: בשבועיים האחרונים התקיים פסטיבל סרטים יהודיים בברלין.אחד הסרטים שמשכו את תשומת ליבי היה "רומיאו ויוליה ביידיש". זה סרט עצמאי אמריקאי על חבורה של צעירים חרדיים מברוקלין שחזרו בשאלה ועזבו את הקהילות שלהם, הם שורדים את רחובות ניו יורק על ידי מעשי נוכלות קטנים עד שהם פוגשים באשה ששוכרת את שרותיהם כדי לתרגם מחזה ישן ביידיש המבוסס על סיפור על רומיאו ויוליה של שייקספיר.מדובר אגב בסיפור כמעט אמיתי…. הצעירים בסרט פחות או יותר משחקים את עצמם, הם לא שחקנים מקצועיים וזה הסרט הראשון שלהם. הם הגיעו יחד עם הבמאית להקרנה של הסרט בפסטיבל. אחרי ההקרנה א' ואני הוזמנו להצטרף לארוחת ערב במסעדה איטלקית עם צוות השחקנים ומארגני הפסטיבל והיה ללא ספק ערב מרתק.

 

Tschüss כמו שהגרמנים אומרים עד מוצ"ש הבא.

2תגובות ל‘פגישה ראשונה עם ההורים של….

  1. אסנת עופר מאי 10, 2010 / 7:21 am

    שלומיתי, מתנצלת, רק בשבת האחרונה מצאתי זמן לנשנש בבלוג שלך. היה כייף. עשית לי חשק למסעות. האמת, החשק כבר קיים מזה זמן ואני מתכוונת לממש אותו ביולי, ביפן (עם איתי). לא זוכרת מתי את חוזרת, מקוה שנמצא זמן להיפגש בין הנסיעות.

    ד"ש לא' המקסים. תבלו!

  2. svetlana מאי 10, 2010 / 6:41 pm

    בובית נו איך אפשר לא לאהוב אותךךךךך!!!!!!!!!
    אגב. אני כבר 17 שנה פונה לחמותי בגוף3.
    ככה נהוג גם ברוסית.נימוס,גיל,וכו………
    גם למורים בבית ספר. וגם הם דיברו אליינו גוף3.
    בקיצור אם גדלים עם זה….אז זה כמו שא' אמר לך……..
    אוהבת אותך בובי!!! תמשיכי לכתוב !!!!! מרתק!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s