שלומית לומדת להיות אמא חורגת

 

דייט ראשון עם הבת של א'

את הבת של א' פגשתי כבר בדייט השני שלנו. כשהגיע האס אמ אס שאני מוזמנת להצטרף לא' ובתו במסעדה האיטלקית השכונתית  מצאתי את עצמי פוסעת לשם בניגוד לכל צווי ההיגיון וחוקי הדייטינג. הרי בדיוק כמה חודשים לפני כן כתבתי כתבה על רווקות שיוצאות עם גרושים, כשהמומחים שראיינתי הדגישו כמה חשוב להכיר את הילדים אך ורק כשממש בטוחים בקשר, זאת כדי לא לבלבלם.

 הם ישבו בשולחן בחוץ. ק' הייתה אז בת 10. ילדה יפיפייה, ארוכה ודקיקה כמו שרוך, לבושה ספורטיבי, שחומה עם  שיער שטני מקלות, ריסים ארוכים ואף כפתורי.  דומה שתי טיפות מים לאבא שלה. ביישנית, ביישנית וכמובן לא מדברת מילה אנגלית.

 א' הציג אותי כידידה מתל אביב.  שאלתי אותה שאלות על בית ספר ועל החופש הגדול, א' תרגם, אבל התשובות היו לקוניות ולוו בהנהוני כתפיים. היא נתנה לנו לדבר בשקט והלכה לקיוסק לקנות סוכריות עם דמי הכיס שלה.  כשחזרה בקושי הרגשנו אותה ואני התפעלתי מהחינוך הטוב שלה ומהנימוסים. אולי השקט שלה נתן לה אפשרות  לבחון מהצד ולקבל הערכת מצב אמיתית. מעבר למילים שהמבוגרים מוכרים לה.

 בדיעבד, א' טוען שהוא הזמין אותי להכיר את בתו בשלב כל כך מוקדם, כי הוא יודע שאבא טוב זה אפרודיזיאק חבל על הזמן עבור נשים מעל גיל 30 ואחרי שסירבתי לחזור איתו הביתה בלילה הראשון הוא היה חייב לנסות להרשים אותי קצת יותר.

 בחלומות הלילה שלי לא האמנתי שיהיה לי בן זוג עם ילדה, שהיא עכשיו כבר בת 11. אבל אם כבר אבא'לה אז אבא'לה כמו א'. הוא לא סתם אבא של סופי שבוע, א' מגדל את בתו במשמורת משותפת. היא גרה ממש בקצה הרחוב, והיא אצלו מיום רביעי עד מוצ"ש. כל שבוע! האחריות שהוא לוקח על גידול הילדה שלו והמסירות שלו עוררה מיד את הערכתי אליו. הוא טוען שהוא מאוד אוהב את שגרת הטיפול בילדה, כל הדברים היום יומיים. הוא אומר שזה מאזן אותו.

 כל ההתחלות קשות

 זה היה לי ברור מהרגע הראשון שאני צריכה ללמוד להסתדר עם ק' אחרת הקשר הרומנטי של א' ושלי נידון לכישלון. כפי שאתם יודעים היו כבר מספיק קשיים בדרך שהיו יכולים פוטנציאלית להרוג את הקשר…. טוב, ילדה, נחמתי את עצמי. ילדים מתים עלי, זו לא תהיה בעיה, אני הטיפוס של ה "דודה קולית".

 כשבקרתי את א' לראשונה באוקטובר הבאתי מתנה לילדה. תיק אותו מילאתי מכל טוב של מותגי השמונצעס- סיכות שיער וכפפות של "Keds" מחברת, סוכריות וכו'. על התיק היא הסתכלה במבט עקום (טוב אולי הוא באמת היה קצת ילדותי, גיל 10-11 זה בדיוק התפר בין ילדות לטיינאייג'ריות) , את התכולה היא שפכה על השולחן ובחנה בריכוז. היא הודתה לי בנימוס גרמני. כשפניתי אליה באנגלית עשה רושם שהיא לא מבינה דבר למרות שהיא לומדת אנגלית בבית הספר כבר כמה שנים. א' טען שהיא מבינה הרבה יותר ממה שהיא מראה. היא לא הציקה לי אך כל עוד לא פניתי אליה, התעלמה ממני באלגנטיות.

 וההמשך עוד יותר….

בביקור השלישי שלי התחלתי להתייאש.הרגשתי שאני לא מצליחה לתקשר איתה. בעוד שהייתי סופר פופולארית עם בת ה-5 של אחד מחבריו של א', ואפילו הוזמנתי לפליידייטס , עם הבת של א' העסק די קרטע. בערב הראשון שלי בברלין הסתגרתי באמבטיה, מילאתי את המים באמבטיה עד הסוף הוספתי בוחטה של קצף אמבט ושקעתי לי במחשבות שעה ארוכה עד שקראו לי לארוחת הערב, משם עוד חצי שעה טלוויזיה והופ הילדה הלכה לישון. אך כמה זמן אוכל להיות ולא להיות? להתחמק? חשבתי לעצמי. פתאום נורא נלחצתי, מה יהיה אם וכאשר אעבור לברלין.

א' ראה שאני מרגישה לא בנוח. למחרת הוא חטף התקף חרדה בגלל כל העניין. גיליתי שהילדה עושה צרות צרורות לחבר של האמא. ממני היא רק מתעלמת. לא הייתי בטוחה מה עדיף. בכל אופן, הפאניקה שלו גרמה לי לקחת את העניינים בידיים. הודעתי לו שאני אהיה בבית כשהילדה חוזרת מבית הספר ושאנחנו הולכות לאפות עוגיות שוקולד צ'יפס ביחד. זו לא הייתה נראית לי הקרבה גדולה במיוחד בהתחשב בעובדה שבחוץ היה קור כלבים, מינוס מינוס מעלות…. ולהסתובב ממש לא היה לי חשק. הייתי בטוחה שלא יצא מהמחווה שלי שום דבר, שהילדה תצחק לי בפנים לנוכח הרעיון של העשייה המשותפת. אבל החלטתי שלפחות אראה לה שאני נחושה. מצאתי מתכון לעוגיות באינטרנט, הלכתי לסופר לקנות את כל המצרכים, שפכתי אותם מהשקית על המשטח במטבח, כמדריכה ומורה לשעבר למדתי שחשוב מאוד לארגן את החדר לפני הפעילות כדי להכניס את התלמידים לאווירה הרצויה. למרבה הפתעתי היא הנהנה בהתלהבות כששאלתי אותה בגרמנית העילגת שלי "Mochtest du zusamen kakse machen?" (רוצה להכין ביחד עוגיות?). היא הפשילה שרוולים ונגשה מיד לעבודה. אפינו בשקט למעט הנסיון שלי לתרגם את הוראות האפייה. כשהנחנו את העוגיות בתנור, היא חמקה לחדרה להכין שעורים.

 הוצאתי את העוגיות החמות מהתנור והגנבתי לחדרה צלחת עם עוגיות נימוחות וכוס חלב. שאלתי אותה אם היא רוצה לשחק מונופול או טאקי (הבאתי לה טאקי בפעם הקודמת) אבל היא לא הייתה בעניין. הלכתי לענייני- באותה תקופה התחלתי ללמוד גרמנית בתוכנית אינטראקטיבית באינטרנט. לא עברו חמש דקות, היא שמעה את הקולות המעניינים שבקעו מהמחשב והיא מיד באה לבדוק מה אני עושה. היא התיישבה לידי ועזרה לי בלימודי הגרמנית. כשא' חזר הביתה הוא לא האמין למראה עיניו. ממש נופת צופים. משם דברים התחילו לזרום ולפני שעזבתי את ברלין אפילו זכיתי לחיבוק.

 הבנתי שהיא ממש לא נגדי, אבל שאם אני רוצה קשר אני אצטרך ליזום ולהשקיע.החלטתי להמשיך ולטפח את הקשר מרחוק. שלחתי לה כרטיסי ברכה חצי בגרמנית חצי באנגלית (שא' הקריא ותרגם לה) וצרפתי מדבקות.

 שלומית מתחילה להתרגל לתפקיד החדש

 כשהגעתי לברלין באביב הבטחתי לעצמי שמתוך חצי השבוע שהילדה איתנו, פעם בשבוע אני אדאג לבוא הביתה מוקדם לקבל את פנייה מבית הספר ואפילו לעשות איתה פעילות. אנחנו הולכות יחד לברכה, משחקות או אופות ביחד. היא כבר מבינה כמעט כל מה שאני אומרת לה באנגלית. היא אומנם מעולם לא אמרה את שמי (בכל אופן לא שמעתי אותה אומרת) אבל כתבה מדבקה עם שמי על המתלה של המגבות באמבטיה לצד המדבקה שלה ושל אבא שלה. כלומר, עשתה לי מקום בבית.

מצד אחד ילדה כמוה זה תענוג. בימי שבת היא קמה לפנינו, מרוקנת את הכלים הנקיים מהמדיח ועורכת את השולחן לארוחת הבוקר. לפני שבועיים היא נתקפה אטרף של סדר, נקתה וסדרה את כל הארונות במטבח יותר טוב ממה שהעוזרת הייתה עושה. ולפני טיול, מי אתם חושבים שמכינה את סלסלת הפיקניק המופתית?

 מצד שני עדיין קשה לי לעכל את המצב החדש. חצי מהשבוע א' ואני כמו זוג צעיר וחסר דאגות ובחצי השני של השבוע אנחנו פתאום משפחה. מבשלים ארוחת שילדים אוהבים, צופים בתוכניות ריאליטי האהובות עליה: רביעי סופר נאני וחמישי הדוגמניות (עם היידי קלום). בשעה תשע תמיד מגיע הוויכוח המסורתי בין א' לבתו- היא רוצה לראות עד הסוף ולבסוף הוא סוחב אותה לחדר שק קמח, יש קצת בכיות ובקול תחנונים היא אומרת: "Papa Bitte" (אבא בבקשה תן לי לראות עוד 10 דקות…לא יודעת איך לומר את כל המשפט בגרמנית). אבל אחרי כמה דקות יש שקט. הוא יודע להציב גבולות. ברור מאוד מי האבא ומי הילדה בבית.

 בהתחלה בימי רביעי בבוקר הייתי נכנסת לאטרף של פולניה ומסדרת את הבית בהיסטריה. זו הייתה הדרך שלי להתארגן נפשית לקראת בואה של בתו. א' לא הבין מאיפה נפלתי.  הוא כל הזמן הזכיר לי שלילדה יש שני הורים שמתפקדים מצוין ושאני לא צריכה להרגיש אחראית. בהצלחה לך!

 יש רגעים שאני מסתכלת על א' ובתו בארוחת הבוקר, שני גרמנים כאלו אריים עם אפים מושלמים ושיער מקלות ואני לא מבינה מה הקשר שלי לאנשים האלו…. (כן, כן אפשר לחשוב שאני נראית כמו איזו תימנייה).

 

היה רגע אחד שהזכיר לי עד כמה אנחנו לא מאותו הכפר. הוזמנו למסיבה ביום שישי בערב אצל חברה של א'. היה מזנון שבמרכזו עמד גוש חזיר צלוי, ומכיוון שאני לא מחבבת את החיה הוורודה והרוטטת, ידידתו הכינה ברוב טובה גם קדרה של נתחי עוף ביין. בקיצור, הידידה של א' בדיוק בקרה במוזיאון היהודי וקנתה מין מגנט שכתוב עליו בגרמנית "הכל כשר" והניחה אותו על הסיר של העוף. לפני שהספקתי לקלוט ולהעלים את הזכר המביך הזה לשונות החברתית שלי, בתו של א' החזיקה את המגנט בידה ודרשה לדעת מה זה כשר. א' הסביר לה את כל עניין החזיר וזה היה מאוד תמוהה בעיניה. בקשתי מא' שיסביר לה שאני אוכלת שרימפס ומערבבת בשר עם חלב, אני לא שומרת כשר יש לי רק שריטה עם החזיר. זה מעבר לשליטתי. אבל א' הסתכל בי במבט מזועזע ואמר שהוא חושב שזה מספיק כשרות לערב אחד. פתאום הרגשתי שהיא קצת מרוחקת ומנוכרת וזה לא שהיא עצמה נגעה בחזיר הצלוי… היא לא אוכלת בשר כמעט אף פעם.  אבל הכשרות היה נראה לה אעפס לא קול לגמרי. או אולי נתתי לזה הרבה יותר משקל ומשמעות ממה שהיא נתנה לכל הסיפור. הרגשתי כל כך לא שייכת, כל כך נבוכה מכל הסיפור, שהייתי צריכה להתאפק לא לבכות. ידידתו של א' כל כך התנצלה על השלט של הכשרות, ואני יודעת שבאמת היא התכוונה רק לטוב. למחרת לשמחתי העניינים חזרו לעצמם.

 אני שמה לב שהילדה נראית שמחה ורגועה רוב הזמן . מה גרם לדברים לעבוד אני שואלת את עצמי כל פעם? הצורך הנרקיסיסטי שלי באישור משתלט עלי. האם זה בגלל שאני מוצאת חן בעיניה? האם זה בגלל שהיא מפרגנת לאבא שלה את הקשר? כנראה שקצת מזה וקצת מזה, אבל מה שבטוח זה גם קשור לאמה של הילדה, שמאפשרת את הקשר. הרבה פעמים כשאחד ההורים מסיט ומטרפד הילדים מגיבים לא טוב לבני זוג חדשים. לשמחתי זה לא המקרה. על זה נאמר שיש לי יותר מזל משכל.

 זהו להפעם, נפגש במוצ"ש הבא, ובינתיים Tschuss כמו שהגרמנים אומרים

 

 

 

 

5תגובות ל‘שלומית לומדת להיות אמא חורגת

  1. אורי מאי 22, 2010 / 8:56 pm

    התמודדות מעניינת. אם את צריכה עצות ספציפיות, דברי איתי… למרות שמה אני מבין בילדות גרמניות- הילדה הזאת קצת מפחידה אותי, היא בכלל מרגישה מהכתיבה שלך כמו מבוגרת שבמקרה כלואה בגוף של ילדה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s