מי הזיז את הגבינה הישראלית שלי!

בפוסט הקודם דברנו על השינוי הגדול בחיי ועל איך אני לומדת להיות אמא חורגת. היום אני אשתף אתכם בשינוי משמעותי נוסף וזה האוכל.  יש אנשים שבשבילם אוכל זה דבר פונקציונאלי, אבל אצלי האוכל הוא ביטוי לכל כך הרבה צרכים רגשיים. אחד הדברים שהכי חסרים לי פה זה הטעם של הבית על הלשון… הירקות והפרות, הגבינות, האוכל של אבא ביום שישי בערב. אחרי חודשיים בברלין אני יכולה לומר בוודאות שנסעתי בעקבות האהבה ולא בעקבות האוכל!

אצלנו הישראלים האוכל הוא הדבר המרכזי במפגשים החברתיים, וכמו שחברתי רותי אבחנה יפה- יכולים לשבת 6 ישראלים בארוחת יום שישי על בקבוק יין אחד ועוד יישאר משהו ממנו. בגרמניה האוכל הוא רק תוספת לאלכוהול. כשדודה שלי ספרה לי שלפני 20 שנה כשהיא התארחה בבית של גרמנים, כל מה שהגישו בערב זה אלכוהול וכמה צלוחיות בוטנים חשבתי שהיא מגזימה, אבל זה כבר לא נראה לי מופרך . לא תשמעו את הגרמנים כמו הפולניות בחרדה שלא יהיה מספיק אוכל. זה ממש לא מעניין אותם. העיקר שיהיה מה לשתות, ובמפגשים חברתיים הם מחשבים לפחות בקבוק יין לבן אדם!  אבל מה הפלא שהם לא מייחסים לאוכל חשיבות, האוכל שלהם כל כך גרוע שבאמת צריך לערפל את החושים בבירה כדי להנות ממנו.

הדיאטה הגרמנית מורכבת בעיקר מתפוחי אדמה וחזיר על גווניו. נקניקיות, נקניקיות ועוד נקניקיות…. על גבינות רזות ומיונז לייט הס מהלזכיר. להכנס לסופרמרקט ולחפש גבינה 5 אחוז היה כמו לחפש מחט בערמה של שחת והלמנז לייט עוד טרם מצאתי.  הם משווקים גבינות של 16 אחוז כגבינות לייט! בגדול, האוכל כבד כמו המנטאליות שלהם. אפילו הלחם, שנחשב לבין הטובים בעולם כבד כמו יציקת בטון.

במסעדות (אלא אם כן הולכים לאיטלקיות או לוויאטנמיות) הם מצליחים להרוס כל דבר טוב! תפוחי האדמה תמיד רתוחים, מה קרה, אי אפשר לאפות אותם קצת בתנור עם שמן זית ורוזמרין? אולי להקפיץ על המחבת עם תבלינים? הם לא שמעו רחמנא לצלן על עוף או אורז או בטטות. (טוב העוף פה בלתי אכיל בעליל אלא אם כן הוא מיובא מהשכנים הצרפתיים, והוא ייייקרררר בטרוף, בחנויות זה יכול להגיע גם ל-100 ₪  לקילו חזה עוף! במחיר הזה עדיף כבר לקנות אנטריקוט) . אפילו את האספרגוס המפורסם, הגאווה הלאומית שלהם הם מצליחים לרצוח כשהם מרתיחים אותו יתר על המידה ושופכים עליו חצי קילו הולונדייז מסוג ז'. על המושג רוטב עגבניות הם לא שמעו. הרטבים שלהם תמיד לבנים וסמיכים ודומים יותר למנה של תרומת זרע.

בשביל לאכול טוב בארץ לא צריך להתאמץ. בשביל לאכול טוב בברלין צריך לדעת איפה וגם אז הרבה פעמים זה לא ממש זה. בערים הקטנות או במסעדות הדרכים האוכל זה בכלל מכה, מספיק להסתכל עליו או להריח אותו כדי להבין שזה נוגד את אמנות ג'נבה!תאמינו לי הייתי שם!

לפני שבועיים בקרנו שוב אצל ההורים של אנדריאס הידוע כאן בכינויו א'. אבל הגיע הזמן לעשות לו אווטינג באישורו, אף על פי שהוא חושב שזה הרבה יותר סקסי להשאיר אותו כאיש המסתורין שלי. בכל אופן, החלטתי שאני מצ'פרת את ההורים של אנדריאס בארוחה סטייל א-לה מזרח התיכון. הכנתי סיניה בתנור וסלטים ישראלים ועוד, בקיצור אמא של אנדריאס שבשקט בשקט מקפידה על דיאטה נוקשה פשוט התמוגגה, לא ראיתי עוד ככה את העיניים שלה בורקות, והיא שאלה אותי מבוישת מעט "את בטח רגילה לאוכל כל כך טוב, איך את מסתדרת פה בגרמניה?" בקושי הצלחתי לצאת מזה בצורה דיפלומטית.

אנדריאס תמיד משועשע מהתלונות שלי על האוכל הגרמני. הוא לא נעלב. הוא אומר שהגרמנים כבר הטביעו את חותמם מספיק על ההיסטוריה של המאה ה-20 "חוץ מהזוועות עשינו גם כמה דברים טובים, המצאנו את המכונית, את פצצת האטום ואת האל אס די, ונצחנו בגביע אליפות אירופה שלוש פעמים, צריך להשאיר משהו לאחרים". מי אמר שלגרמנים אין הומור?

מי שקורא שורות אלו עשוי לחשוב בטעות שבגלל שאני סובלת מהאוכל פה בטח מה זה רזיתי. אבל לא! זה סוג של עונש כפול, לא רק שהאוכל רע הוא גם משמין. אבל זה מחוץ לבית. בתוך הבית יש לי מלחמה מסוג אחר. מי שמכיר אותי, יודע שיש לי שריטה עם האוכל. אני נאבקת שנים עם המשקל. כשאני מאוהבת אני אוכלת, כשאני מדוכאת אני אוכלת, כשאני לחוצה אני אוכלת, ובעיקר אני אוכלת כשמרגיזים אותי. יש לי גנים של קובבה ואם לא הייתי נאבקת לשמור על עצמי כל השנים, הייתי היפופוטם, ואז בטח לא הייתי מגיע לברלין, מקסימום לגן החיות.

בכל אופן, כרווקה תל אביבית, המקרר שלי משמים ביותר -ירקות, לחם פרוס, עוף, מוצרי גבינה דלי שומן….(את הבליסות אני עושה מחוץ לבית). פתאום עברתי לגור עם גבר ובתו ולא רק שכל החיים שלי השתנו מקצה לקצה, בנוסף כל מיני  מאכלים שמאיימים על גזרתי נכנסו לי לספרה, דברים שלא העזתי להחזיק בבית: קורנפלקסים, מוזלי, שוקולדים, סוכריות גומי, כל בוקר גוש חמאה ומבחר ריבות על שולחן ארוחת הבוקר, לחמניות,קרואסונים וכשאנדריאס מבשל, וזה קורה לפחות שלושה לילות בשבוע, הוא מכין בשר אדום, ספגטי בולונז או שפאצל (אטריות ביציים גרמניות), אפילו את הירקות הוא מצליח לפטם- הכל עם חמאה ושמנת,גבינה צהובה או חצי בקבוק שמן. יש רגעים שאני מרגישה שאני מאבדת את שפיות דעתי בגלל אוכל.

מכיוון שנדרתי לעצמי לפני כמה שנים שלעולם לא אחזור להיות קובבה, החלטתי שאני נוקטת באמצעי זהירות. נרשמתי לפני כמה שבועות למירי בלקין און ליין . מי שלא מכיר אותה היא הגורו של הדיאטות, ועכשיו אפשר לשמוע את ההרצאות שלה באינטרנט.

התכתבתי עם הדיאטנית שעובדת צמוד איתה, הן שתיהן נותנות ליווי אישי מדהים כדי לעזור לי לשמור על שפיותי או גזרתי- היינו הך. חשבתי שהדיאטנית תתן לי איזה טריק, איזה משפט מחץ איך אני גורמת לגבר שלי להפסיק להכניס את כל הזבל הזה הביתה! "תלמדי להתאפק". זה מה שהיא אמרה.

לפני כמה חודשים כתבתי ללאשה כתבה על 10 המכות של זוגות צעירים שמתחתנים או עוברים לגור ביחד, דברתי על סקס, דברתי על כסף, דברתי על משפחות המוצא, דברתי על הקושי בוויתורים, הייתי בטוחה שכיסיתי הכל ושאני באה מוכנה למערכת היחסים הזו. למה אף אחד לא הזהיר אותי לגבי האוכל!

בעיה נוספת זה שממש אין לי עם מי לדבר על זה, בישראל כולם מדברים על דיאטה כל הזמן במיוחד נשים, זה טבעי, זה שגרתי וזה נחוץ. לא אצל הגרמנים. ניסיתי כמה פעמים לגשש ולהעלות את הנושא אך נתקלתי בשתיקה נוקשה מהצד השני.  לדבר פה על דיאטה מרגיש לי כמו לדבר על סקס בערב הסעודית…טאבו! מצד אחד יש בזה משהו מאוד חינני, הגרמניות (לפחות הברלינאיות) כמו הצרפתיות, שומרות על המשקל באופן דיסקרטי ואלגנטי…קצת כמו מופע אקרובאטיקה… זה אמור להראות קלי קלות, אף אחד לא צריך לדעת כמה שמירה על הגזרה יכולה להיות כל כך מאמצת. מצד שני, לרובינו זה לא בא בקלות או בטבעיות, זה דורש מודעות וויתורים אז דחיל רבאק, למה לא להיות אותנטיים ולדבר על זה? לא עדיף לסבול בצוותא מאשר לבד?

זהו להפעם, בינתיים Tschuss כמו שהגרמנים אומרים עד למוצ"ש הבא!

7תגובות ל‘מי הזיז את הגבינה הישראלית שלי!

  1. רונית פנסו מאי 29, 2010 / 11:10 pm

    אכן נשמע קשה למדי ומניסיון – אחרי חודשיים זה זמן המשבר והגעגועים לאוכל של הארץ.
    גם כאן בארה"ב לא פשוט לאכול טוב, אבל יש מבחר גדול מאוד של ירקות ופירות באיכות מצויינת והמון דגים ופירות ים טריים טריים.
    יש גם מבחר די גדול של מוצרים שמיובאים מהארץ, וזה בהחלט מקל מאוד.

    גם לבעיית הגבינות והיוגורט מצאתי פתרון מעולה, שאולי תוכלי ליישמו גם בגרמניה – בחנויות הטורקיות כאן יש לבנה 6% שומן מעולה, מבחר של יוגורטים מצויינים (האמריקאים על הפנים ממש) וגבינות פטה שחלקן לא שמנות כלל. אז נסי לחפש אזורים יותר טורקיים ואולי יתמזל מזלך…

    עוד פתרון: נסי לראות אם יש להם גבינה צרפתית שנקראת Fromage frais או גבינות Quark – אלה גבינות לבנות שמזכירות למדי את הגבינה הלבנה שלנו. לא תחליף מושלם, אבל לא רע בכלל.

    ד"ש לאנדריאס ושיהיה בתיאבון!

  2. דאלי מאי 29, 2010 / 11:11 pm

    בשבועות הראשונים שלי אצל אמא של גוסטב בכל פעם שהייתי מבשלת ארוחת ערב, היא הייתה קמה מהשולחן ומכינה מהר רוטב שמנת, חלילה יאכלו השבדים עוף וירקות בלי.
    בסוף למדתי להכין 6 סוגים של רטבי חמאה ושמנת, ואז למדתי שאני צריכה להכין אותם בכמות כפולה.

    תענוג לקרוא, אני מזדהה איתך 🙂

  3. קרן א מאי 30, 2010 / 1:08 am

    שלומית, את נפלאה! ו"תלמדי להתאפק" זה טיפ מצוין, לא רק לדיאטה… בקיצור, העיקר שאת לא רק מקטרת, אלא גם עושה, לוקחת אחריות ושליטה.
    נ"ב: כתבתי לחברים שלי מגרמניה שהם בדיאטה סיזיפית כל חייהם איך הם עושים את זה. אם התשובה תהיה אחרת מ"אנחנו צמים, מותק!" מבטיחה לעדכן אותך… נשיקות ושבוע טוב:-)

  4. אסנת עופר מאי 30, 2010 / 10:24 am

    30% שומן = לייט. אוי, זה טוב. מי ידע שלגרמנים יש כ-ז-ה חוש הומור!

  5. צביקה מאי 31, 2010 / 4:22 pm

    נחמד , מקווה שתתרגלי לאכול . מה שכן אין מה לדאוג לגיוון התפריט , בעוד 50 שנה באירופה יאכלו בעיקר קבב וחומוס בעקבות הרוב האסלמי …

  6. svetlana יוני 2, 2010 / 9:47 pm

    צביקה צודק!!!!בובי עם הזמן מתרגלים להכל!
    וחוץ מזה להתאפק זה בריא!!30%לייט???????????????????????????……………..
    תמשיכי לכתוב נהנית מכל רגע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!;~)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s