שלומית מתחככת בסלבז של ברלין

  

 

שבוע שעבר התקיים בברלין האירוע השנתי של איגוד המפיקים הגרמנים, מדובר באירוע מושקע ונוצץ. מאז שאני מכירה את אנדריאס הוא מצליח לסחוב אותי לכל מיני אירועים של האליטה הגרמנית, למי שזוכר בנובמבר שנה שעברה הוזמנתי לנשף הבונדספרס שם קבלתי הצצה לאליטה של השלטון הגרמני. 

 חצי שעה לפני שהיינו צריכים לצאת התחלתי לחפש מה ללבוש. רוצה אני לומר- פתחתי את ארון הבגדים…אך מאז שעברתי לברלין אין לי עדיין ארון בגדים! איך אישה יכולה להסתדר בלי ארון בגדים אינני יודעת, או שבעצם כן…. ערמת בגדים שוכבת על הפוף שליד המיטה, עוד כמה דברים הצלחתי לדחוס בין הבגדים של אנדריאס שעומדים מאובקים על מין סטנד על גלגלים- נו, כמו זה שיש בחנויות בגדים, ועוד כמה דברים בשידה מצ'וקמקת. ולמה זה כך? כי אנחנו שנינו עצלנים מדי ללכת לאיקאה לקנות ארון ודוחים כל פעם את הקץ.

 

כמובן שזה היה הרגע שבו גיליתי שכל השמלות הראויות היו בסל הכביסה, והבגד היחידי בנמצא הייתה שמלת מעטפה אפורה שקניתי על הדרך בחנות יד שנייה בקצה הרחוב כמה ימים לפני כן. איזה מזל! למדתי שאם הבגד לא משהו, צריך למשוך את תשומת הלב כמה שיותר כלפי מעלה… בקיצור דפקתי יופי של איפור הכולל אודם אדום בוהק, שרשרת צ'וקר שחורה, קצת נפח סקסי בשיער וזה עושה את העבודה יופי טופי. 

 

מאחורי השטיח הכחול (לא יודעת למה אצל הגרמנים  זה לא אדום) עמדו עשרות עיתונאים וצלמים.  יש משהו קצת מבאס לצעוד על שטיח כחול  בלי שיתייחסו אליך, מין תחושה של בוז- "נו תעברו כבר פשוטי עם שכמותכם". אחרי שחצינו את השטיח לקחנו כוס שמפניה ונעמדנו מאחורי ההמולה לצפות במפורסמים שמלאו את המקום. אנדריאס וחברו ולדימיר (שאשתו עובדת באיגוד המפיקים והייתה אחת ממארגנות האירוע), עשו לי בריף מי זה מי, חלק מהשחקנים כבר הכרתי אחרי שחרשתי סרטים גרמניים מהאוזן השלישית כל הקיץ.  אז מי היו שם שגם אתם אולי מכירים? סבסטיאן קוך מ"חיים של אחרים" , טיל שוויגר , ("ממזרים חסרי כבוד"), האנלורה אלסנר ("פריחת הדובדבן"), היא למעשה הגילה האלמגור הגרמנית שגם קצת נראית כמוה למען האמת, הבמאי הפרובוקטיבי אוסקר רוהלר שלאחרונה נודע לשמצה בגלל סרטו "היהודי זיס. סרט ללא מצפון", שמספר את הסיפור מאחורי הקלעים של סרט התעמולה הנאצי "היהודי זיס" והזמרת לנה, זוכת אירוויזיון. היו עוד רבים וטובים אחרים שאנחנו הישראלים לא ממש מכירים. 

 

אחרי ששמענו את הנאומים של המכובדים, שתינו שמפניה לרוויה ואכלנו בבופה המשובח, התחלתי להרגיש קצת חסרת מנוחה. הנה אני כאן באירוע מלא סלבז, ואילו האנשים היחידים שאני מדברת איתם זה אנדריאס והחבר שלו ולדימיר. חוץ מזה חשבתי, אם לא יקרה שום דבר, אז מה אני אספר לכם בבלוג השבוע? "בואו נעשה קצת מינגלנינג", הצעתי ולמרות שהם הסכימו שזה רעיון מצוין הם המשיכו לעמוד במקום כמו שני בוקים. 

 ממש לידינו הייתה בחורה קטנטונת צעירה עם רעמת תלתלים שחורה, היא הייתה בשלהי ראיון לטלוויזיה. "מי זו? מי זו?" דחפתי לאנדריאס מרפק בצלעות.  אנדריאס וולדימיר התחילו לגמגם, זה די ברור שהם לגמרי לא בעניינים כשזה מגיע לדור הצעיר. "אני חושב שהיא זמרת… לא?" אמר ולדימיר. חיכינו עד שהראיון יגמר ואז תחקרנו את הכתבת. "זו אנסטסיה, היא פרזנטורית של MTV והדיג'יאית של האירוע". "טוב, אז בואו נדבר איתה!" אמרתי בהתלהבות. אחרי שהעיתונאית הלכה נשארה הבי ליסט סלב לבד וכדי להפיג את תחושת הבדידות רגע אחרי שהמצלמות נעלמו, היא שחקה עם האייפון שלה. אנדריאס וולדימיר שלחו אותי לבד לגוב האריות. 

אנסטסיה

התיישבתי על הספה מולה ואחרי שווידאתי שהיא מדברת אנגלית הצגתי את עצמי: "קוראים לי שלומית לסקי, אני עיתונאית מתל-אביב, והבטחתי לעצמי שאני לא חוזרת הביתה הערב  מבלי שדברתי עם עוד משהו מלבד החבר שלי", הצבעתי לעבר אנדריאס שהרים את כוסו וחייך. "אבל אני לא מתל-אביב" ענתה אנסטסיה קצת נבוכה מהמתקפה שלי. "אם הייתי רוצה לדבר עם ישראלים, לא הייתי באה לגרמניה". היא הבינה שאין מוצא. מיד הצטרפה אלינו חברה שלה. ואיך שספרתי להם את סיפור האהבה הרומנטי של אנדריאס ושלי נשבר הקרח. הן שתיהן רכנו כלפי, סימן חיובי לעניין והקשבה על פי שפת הגוף. אחרי כמה דקות של שיח הרגשתי שהגיע הזמן ללכת, כי הסוד באירועים כאלה הוא אף פעם לא להתעלק על הצד השני למשך יותר מדי זמן. אחרי זה ניסיתי שוב את מזלי עם איש שאמר "מקום מאוד פוליטי" כשספרתי לו שאני מישראל. דאההה? אחרי זה לא ממש הצלחתי להתמנגל עוד… כולם נראו כבדים. כשהאנגלים משתכרים מותר להם להשתתות, אבל אצל הגרמנים יש מין ציפייה שגם אם אתה שיכור אתה צריך להמשיך לשמור על פאסון והתנהגות נאותה. 

כשאנסטסיה תקלטה אנדריאס ואני התחלנו לפזז על רחבת הריקודים. לידינו הגילה האלמגור הגרמנית, חצי מתנדנדת משמפניה, רקדה עם גבר (אינני יודעת מה היחסים) חוץ מאיתנו ועוד 3 אחרים אף אחד לא רקד. כולם היו עסוקים בשיחות ביזנס… אנדריאס ואני צפצפנו על הסצנה והשתוללנו על רחבת הריקודים. לפני שהלכנו קיבלנו גודי באג הכולל נר ריחני, שמן שיזוף איכותי (בספטמבר? בברלין? איפה השמש בכלל?) ואוצ'ר להנחה של 20 יורו ב"הארד רוק קפה" על הזמנה של מעל 200 יורו ועוד כמה שמונצעס חסרי תועלת.  בדרך החוצה התמזל מזלנו והוצע לנו שירות הסעות ברכב מפואר. 

המסקנה שלי מהאירוע הזה- אצלנו הישראלים הרבה יותר שמח בהרבה פחות אלכוהול.   

צ'וס כמו שאומרים הגרמנים ונתראה במוצ"ש הבא.

כללי

2תגובות ל‘שלומית מתחככת בסלבז של ברלין

  1. gila אוקטובר 2, 2010 / 6:11 pm

    יופי של סיפור. אתם נראים ס ק ס י ם

    • svetlana אוקטובר 10, 2010 / 8:15 pm

      עושה חיים אה !!????

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s