החורף הראשון שלי בברלין

 

בשבוע שעבר סיפרתי לכם כמה היה לי קשה לחזור לברלין אחרי ביקור מולדת, מאוד התרגשתי מהמיילים שקבלתי ומהעידוד והתמיכה שלכם, באמת נגעתם לליבי ועזרתם לי מאוד.

מאז הפוסט האחרון הספקתי להתעודד, וזה לא בגלל שיפור בתנאי מזג האוויר.אני מניחה שאתם שומעים בחדשות על סופות השלג המשתוללות באירופה, ועל גרמניה בפרט, אז חשוב לי להשמיע אות חיים כדי שתדעו שאצלי הכל בסדר.  זה נכון, שהטמפרטורה מגיעה עד למינוס 9 מעלות, ושהשלג משבש לכולם את החיים. העירייה אמורה לפנות את השלג מהכבישים, אבל זה לא ממש קורה – ממה שהבנתי זה קשור במחסור בתקציב ובציוד מתאים, אז יש ערמות של שלג בכבישים בצבע חום (ממש כמו חול בשפת הים). בעלי הבתים אמורים לפנות את השלג מהמדרכות ברחוב, ובאזור שלנו, הם לא עושים את זה.  כנראה שיותר זול לשלם עבור הוצאות רפואיות של איזו זקנה שתחליק ותשבור את הרגל, מאשר לפנות את השלג. ללכת על שלג דרך אגב, זה קצת כמו ללכת על חול רק במגפיים.  

בישראל, כשיורדות שתי טיפות גשם, אנשים מבטלים תוכניות ומסתגרים בבית, לישראלים יש את הלוקסוס הזה, יורד גשם כמה ימים בשנה, אז זה דווקא נחמד לנצל את ההזדמנות להישאר בבית מתחת לשמיכת הפוך ולשתות שוקו חם. אבל אם אני איישם את הגישה הזו בגרמניה, אזי שלא אצא בכלל מהבית.אני לא יכולה להרשות לעצמי לברוח מהקור, אני חייבת למצוא דרכים להתמודד איתו, חוץ מלאכול פחמימות. אני משתדלת לא לחשוב פעמיים כל פעם לפני שאני יוצאת מהבית, אם זה למסיבה, חברים או לקולנוע. אז יצא שמיום שישי שעבר יצאנו לבלות כמעט כל ערב.

בשבת שעברה אנדריאס הודיע לי שביום ראשון הוא  רוצה לנסוע  מחוץ לברלין לטייל בטבע. אתם כבר הספקתם להבין שאני לא חובבת טבע גדולה. אבל הסכמתי. אנדריאס יודע שאני שועלה ערמומית. "עד מחר את בטוח תמצאי דרך להתחמק", הוא אמר, ואוי כמה שהוא צדק. יום ראשון בצהריים, אני מציצה מחלון המטבח ואני רואה שיורד שלג. בכמויות. "לטייל בטבע כשיורד שלג? השתגעת? אתמול היה שמש…אתמול לא ירד שלג, היינו צריכים לנסוע אתמול, לא היום. לא לא, לטייל כשממש יורד שלג בחוץ זו כבר הגזמה פראית". אבל לא עזר לי, אנדריאס לא רצה לנסוע לבד, הוא רצה לנסוע איתי. כי בשביל מה יש לו אשה אם לא לבלות איתה את ימי ראשון?

הוא הזכיר לי את כל הדברים שעשינו בסופ"ש כדי לשמח אותי, כולל שופינג  באוטלט שמחוץ לברלין, ואנדריאס ממש, אבל ממש שונא שופינג (בערך כמו שאני שונאת טבע). "אולי תקנה גם לעצמך סוודר?", אמרתי לו כשהגענו לאוטלט לקנות לי עוד כמה דברים חמים לארון.  "אני לא צריך, יש לי כבר אחד" ואז הוא פנה לכיוון בית הקפה עם העיתון שלו. גברים! אגב שופינג זו דרך נהדרת להתמודד עם הקור.

בקיצור, כשהוא הוציא את קלף השופינג ביום ראשון בצהריים,  לא נותר לי אלא להיכנע ולנסוע איתו לטיול בשלג (יש אנשים שאצלם סקס זה סחר מחר ביחסים אבל אצלנו זה כנראה יהיה סביב שופינג תמורת טיולים בטבע). כמי שכותבת על יחסים, הזכרתי לעצמי עד כמה חשוב לוותר בזוגיות. אם כי לי יותר קל לתת לצד השני את המרחב לעשות את מה שהוא רוצה- לבד, מאשר לוותר על הרצונות שלי. אז יש לי עוד מה ללמוד.

אנדריאס הבטיח לי שטיול בשלג יחמם אותי כהוגן ויחסן אותי בפני הקור. זה נשמע אידיוטי, אבל אתם זוכרים שיצאנו לחופשה משפחתית ולא רציתי לרכוב על אופניים בקור, ואנדריאס אמר שזה יחמם אותי , והוא צדק? ומאז רכבתי על אופניים כל בוקר לבית הספר, גם במינוס חמש מעלות, עד שהתחיל לרדת שלג.

ביום ראשון בצהריים,אחרי התנגדויות וקיטורים, קצת כמו ילדה בת חמש, נסענו. איימתי עליו שאם המכונית תתקלקל באמצע היער, או שנלך לאיבוד במינוס 7 מעלות אני חוזרת לתל-אביב! לתמיד!

נסענו למקום שנקרא בוך, 20 דקות מביתנו בקצה הצפוני של ברלין. מין שמורת טבע… אבל הכל מכוסה שלג, אז הכל נראה לי אותו הדבר. מי הברלינאים האחרים שיצאו להתחסן בטבע? אף אחד! חוץ מאנדריאס ושלומית, שצעדו במינוס שבע מעלות בשמורת הטבע המושלגת. אפילו חיות לא ראינו. חוץ מכמה עקבות בשלג לא היה הרבה מה לראות. אבל לא קיטרתי. הסיפור נמשך 40 דקות. ואחרי זה באמת הרגשתי קצת יותר נמרצת. אוף! הוא שוב צדק.

 

אבל אל תראו את בעלי כסדיסט, מיד אחרי זה נסענו לספא יוקרתי בשם ליקווידרום, ניצלנו שוברי מתנה שקיבלנו לחתונה והתחממנו לנו בבריכות חמות וסאונות. אחת הבריכות היא בחצר. יוצאים לחצר הקפואה בבגד ים (או בערום, בכל זאת גרמניה), לפני שנכנסים למים מורחים קצת שלג צח על הגוף, ומשפשפים את זה כמו פילינג, כדי לקרר את הגוף מהסאונה שעשיתם רגע לפני ואז נכנסים למים. כל הרעיון במקומות האלה זה לשחק עם הטמפרטורות, להעביר את הגוף מחום לקור לחום, אחרי ישיבה בסאונה נהוג לעשות מקלחת קפואה.  בכל אופן, רק שתדעו שאני גיבורה אמיתית, ויצאתי לברכיה בחוץ! אם כי לא שפשפתי את גופי בשלג, עד כאן! כשיצאנו מהספא כבר לגמרי שכחתי מהקור.

תמונת יח"צ של הבריכה החיצונית...אבל לא מתקופה מושלגת

היה לנו כל כך חם ונעים שלא הרגשנו צורך לברוח הביתה, הלכנו לקולנוע ואחר כך למסעדה תאילנדית משובחת ליד ביתנו. בקיצור, חברים, חזרתי לעצמי, לרצון שלי לטרוף את החיים, ובחוץ ממשיך לרדת שלג.

לפני שאנחנו אומרים Tschüss, התחלתי לכתוב בלוג נוסף- בילויים בברלין, שבו יש  המלצות על מקומות שלדעתי שווים ביקור בברלין. אז לחצו  על בילויים בברלין ותהנו מהבלוג החדש!

ניפגש בשבוע הבא, יהיה ספיישל חג מולד!

3תגובות ל‘החורף הראשון שלי בברלין

  1. דפנה ממינכן דצמבר 25, 2010 / 5:54 pm

    שלומית יקרה, נהנית מאוד לקרוא את הבלוג שלך. גם אני, בתור ילידת תל אביב, לא השתגעתי על טבע עד שהגעתי לגרמניה לפני כתשע שנים. אבל מניסיון – אין כמו טיולים בשלג. רק צריך ציוד מתאים, ומהתמונות אני רואה שאת עדיין לא שם 🙂
    ג'ינס – ביג נו נו. מאוד לא נעים אם נופלים ונרטבים, הג'ינס מתקשים לך על הגוף. מכנסיים מיוחדים עם ריפוד ונגד רטיבות, נעלי הליכה טובות, אפשר גם צמיגי שלג לנעליים אם את כמוני פוחדת מהחלקה.
    ובשלב הבא – לכי על snow shoes. זה כבר למתקדמים, אחרי שתתאהבי בשלג.
    אני חובבת שופינג גדולה מאז ומתמיד, אבל אפשר להרחיב קצת את המנעד – שופינג וטבע לא בהכרח סותרים זה את זה. בהצלחה, ותמשיכי ליהנות!

  2. Yoav Sapir דצמבר 25, 2010 / 8:17 pm

    מעניין איך שמתרגלים לחורף. משנה לשנה. פעם הייתי הולך עם גאטקעס סביב אפס מעלות. היום זה חם מדי בשבילי.

  3. svetlana krichli דצמבר 26, 2010 / 8:04 pm

    כמו שאחותי שחיה במוסקווה אמרה לי פעם שאנחנו מפונקים……… עוד מאט כל כך תתרגלי שכאשר תגיעי לכאן ;~)) תרצי לברוח מהחום;~)))))!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s