חג המולד הראשון שלי בברלין

הרומן שלי עם חג המולד התחיל עוד כשהייתי ילדה.  גדלתי במזרח הרחוק ולמדתי בבית ספר בריטי. בבית הספר שרתי את כל שירי חג המולד באנגלית והשתתפתי במחזה על סיפור הולדתו של ישו (בתפקיד עציץ ג' כמובן).

עד היום אני זוכרת את גרב חג המולד בצבעי ירוק, אדום ולבן עם ציור של איש שלג שקבלנו בבית הספר בכיתה א'. למורת רוחם של הוריי, תליתי את הגרב הזו מעל חלון חדרי, הכנתי רשימת מתנות ארוכה לסנטה קלאוס וחיכיתי.

בבוקר חג המולד, זינקתי מהמיטה בהתרגשות, ורצתי לגרב לבדוק מה סנטה השאיר לי. למרבה אכזבתי גיליתי חבילה של טושים בלבד. "למה סנטה לא נתן לי את בית הברביות שביקשת ממנוי?", שאלתי את אמא שלי. "כי סנטה לא נותן מתנות לילדים יהודים, אבל במקרה שלך, בגלל שאת ילדה כל כך נחמדה, הוא החליט בכל זאת לתת לך משהו קטן שלא תהיי מאוכזבת.", היא ענתה. שלא תחשבו חלילה שהייתי ילדה מקופחת, את בית הברביות שלי קבלתי גם קבלתי, אבל לא בחג המולד.

 כשגרתי בלונדון בשנות העשרים לחיי, חגגתי את חג המולד עם בעלי הבית שלי, שאמצו אותי כבת משפחה.  בעלת הבית שלי קריס מכינה את פטה כבד הורס. הילדים שלהם (שהם בגילי פחות או יותר) היו מגיעים והיינו שותים שמפניה מהבוקר עד הערב, פותחים מתנות (ועכשיו סנטה כבר לא קיפח אותי), אוכלים ארוחת חג מולד משובחת ועוגת כריסמס בריטית טיפוסית המכונה מינסד פאי- זה מיני פאי ממולא באגוזים, צמוקים, תפוחים קינמון וכל מיני תבלינים קריסמסיים כאלו.

חג המולד בגרמניה שונה מחג המולד בלונדון, אז היה לי הרבה מקום לחידושים והפתעות. ההכנות לחג המולד בגרמניה מתחילות בערך חודש לפני החג. נובמבר ודצמבר הם חודשים חשוכים נורא, ולכן חייבים למצוא דרך להאיר את הנשמה, הגרמנים עושים זאת עם שווקי חג מולד מדהימממממים  ומוארים, עמוסים בדוכנים עם עבודות יד למיניהן, קישוטים לעצי חג מולד, ממתקים ומאפים מיוחדים לקריסמס ויין חם. פישלתי קצת בקטע של התמונות,עד שהגעתי עם המצלמה בבוקר של ערב חג המולד, כבר סגרו את השוק, אבל בכל זאת מצאתי לכם איזו תמונה מהאינטרנט.

איך עוד מכניסים אור לבית בחודש כל כך חשוך? הדלקת נרות האדוונץ. Advents Kranz זה קישוט לשולחן בצורת כתר שעשוי מענפי ברוש עליו יושבים 4 נרות גדולים.  הנרות משמשים לספירת 4 שבועות שלפני חג המולד. בראשון בדצמבר מדליקים נר אחד, כל ערב באותו השבוע מדליקים רק נר אחד, בשבוע השני שני נרות, נו, קצת כמו חנוכה.

לטקס הדלקת הנרות, מלווה מנחת תה נחמדה מאוד בה מגישים עוגות חג מולד.  יש כל מיני סוגים כמו לייבקוחן, שזה כמו דובשנית משודרגת עם ציפוי שוקולד, ושטולן, עוגת שמרים עם פירות יבשים ומרצפן. זו עוגה מאוד עשירה עם הרבה שומן וסוכר. בימים עברו כשלא היה שפע של אוכל, העוגות הללו  היו אמורות לתת לאנשים את השומן שהם צריכים בחורף, ואפו מספיק עוגות כאלו כדי שיחזיקו עד לפסחא. אמא של אנדריאס מכינה שטולן כל שנה, יש לה מתכון משפחתי, אם כי היא מקצצת משמעותית בכמות הסוכר והשומן בעוגות…אנחנו מנסים לשכנע אותה להחזיר את הכמות המקורית, כדי שהן לא יהיו יבשות.  אפיית העוגות זה ממש טקס משפחתי, ואחותו של אנדריאס מגיעה במיוחד ממינכן כל שנה, כדי לאפות שטולן עם אמה.  במאפייה של היישוב בו גרים הוריו של אנדריאס נותנים להן לאפות את העוגות בתנור שלו. בשנה הבאה אני מקווה להצטרף לחגיגה המשפחתית.

גם הילדים סופרים את הימים עד לחג המולד עם לוח שנה מיוחד שנקרא Advents Kalender, מדובר בלוח שעליו 24 כיסים ממוספרים, ההורים ממלאים כל כיס בממתק או הפתעה, וכל ערב מהראשון בדצמבר עד ה-24 לדצמבר, הילדים בודקים את ההפתעה היומית. אם כל זה לא מספיק אז בלילה שבין החמישי לשישי לדצמבר, הילדים מצחצחים את המגפיים שלהם ומשאירים אותם בחוץ, כדי שסיינט ניקולאוס (הסנטה קלאוס הגרמני) ישאיר להם ממתקים בתוך המגפיים. בעבר, ילדים רעים היו מקבלים פחם במגפיים…אבל זו שיטת חינוך שכבר עברה מהעולם.

לכבוד חג המולד אנדריאס, הבת שלו ואני נסענו ברכבת לבקר את ההורים של אנדריאס. התפללנו שלא יהיו יותר מדי עיכובים בגלל מזג האוויר, ולמזלנו היה עיכוב של שעה בלבד. בהתחשב בזה שלילה קודם אנשים בילוו כל הלילה בתחנת הרכבת בגלל עיכובים זה לא היה נורא.

אז מה עושים חברים בחג המולד (חוץ מלאכול כמובן), כשבחוץ מינוס 10 מעלות, וכשיש שכבה  של בערך 30 ס"מ שלג? סקי במישור! כן, כן.יש דבר כזה. אמא של אנדריאס החליטה שהיא מלמדת אותי לעשות את זה. היא נתנה לי את הנעליים והמגלשיים שלה, ציידה אותי גם בבגדי סקי מתאימים של אחות של אנדריאס, משנת טרפפו, ככה שממש נראיתי כמו דובון איכפתלי, ויצאנו לחורשה מאחורי הבית. אני פחדנית ומגושמת וכל הזמן ניסיתי למנוע נפילה- לא שיכול לקרות משהו מסוכן מליפול על כרית שלג של 30 ס"מ. אמא של אנדריאס הלכה לצידי, דרוכה לתפוס אותי במידה ואחליק. זה לא היה מהנה במיוחד. בדרך הביתה, היינו צריכים לרדת גבעה, לא משהו רציני, 25 מטר גובה, אבל להחליק את זה ישר למטה זה ממש סקי… אז ירדתי  את הגבעה בקצב של צב, בזיגזגים. אמא של אנדריאס פשוט החזיקה אותי ביד שלא אחליק בסבלנות מרובה שיש רק למורה מקצועית, לקח לי קרוב לחצי שעה לרדת את הגבעה.

רגע לפני שאנחנו אומרים Tschüss , אני רוצה לספר לכם שהתחלתי להגיש פינה ברדיו בשם "גלויה מברלין", ברשת ב', בתוכנית בשלוש עם ענת דולב. הפינה הבאה תהיה ביום חמישי ה-6.1, מתישהו בין שלוש לארבע. בינתיים אני מצרפת לינק לפינתי הראשונה:

http://snd.sc/i6co67