השנה החדשה שהתחילה ממש רע

אף אחד לא הזהיר אותי ממה שקורה בסילבסטר בברלין. חשבתי סטנדרטי, קצת מסיבה, קצת שמפניה, נשיקה לוהטת בחצות, ובזה נגמר העניין. האמת, שלא ממש התחשק לנו לצאת, אבל כבר ענינו בחיוב להזמנה למסיבה ביתית של ידידה של אנדריאס. לא משהו גדול, 20 איש. כל אחר הצהריים, אנדריאס ואני התבחבשנו האם ללכת למסיבה או לא, אומנם מדובר בחברים נחמדים אבל לא היה לנו חשק, מצד שני לא היה נעים לבטל, כי מדובר במסיבה קטנה.

אנדריאס: "אז אני אתקשר אליה ואגיד שאת חולה".

אני:  "לא! אני לא מוכנה להיות משביתת השמחות בעיני החברים שלך".

אנדריאס: "טוב, בעצם כבר השתמשנו כבר בתרוץ שאת חולה לפני כמה חודשים, במסיבה אחרת שהיא עשתה".

אני: "אבל באמת הייתי חולה! תגיד שיש לך האנג אובר מהמסיבה של אתמול".

אנדריאס: "האנג אובר זה תרוץ של בוקר לא של ערב".

אני: "אתה לא יכול פשוט להגיד את האמת? שלא בא לנו לבוא?"

ואז אנדריאס נכנס לדיון פילוסופי מייגע על האם זה מוסרי לבטל פגישה עם חברים. כמו שני מטומטמים חפרנו והתחבטנו כל אחר הצהריים. לבסוף אמרתי לו שזה חברים שלו והחלטה שלו. אז הוא החליט שהולכים. כל אחד היה צריך להביא משהו למסיבה, ומכיוון שהסופר היה סגור, הדבר היחידי שהיה לנו בבית זה פתיתים, המכונים אצלנו "אורז בן גוריון". אז הכנתי סיר של אורז בן גוריון, כדי שהגרמנים יוכלו להתרשם מהקוויזין הישראלי.

הגענו למסיבה, הכל היה טוב ויפה, לקראת חצות, נתנו לנו זיקוקים ( כמו ששמים על עוגת יום הולדת)  הרמנו כוסית, וקצת אחרי חצות אנדריאס ואני התחמקנו מהמסיבה בשביל לצאת למועדון. אנדריאס החליט שעדיף ללכת בשקט בלי להגיד שלום, כי הוא התבייש בזה שאנחנו עוזבים את המסיבה כל כך מוקדם. אני לא יודעת מה עבר עלי כשהסכמתי לעשות דבר כל כך לא מנומס.

אולי זו הייתה טעות לעזוב מוקדם, המונים עמדו ברחובות והעיפו זיקוקים פיראטים ונפצים.  אנשים השתמשו בגבעות השלג שנערמו ברחוב כדי ליירט מהם את הזיקוקים והנפצים, הם כיוונו אותם לעבר אנשים, מכוניות, חלונות פתוחים של בתים, חברות שלי שהיו ברכבת התחתית אמרו שהם גם זרקו על מסילות הרכבת התחתית, וכשהרכבת התחתית עצרה בתחנה הזיקוקים התנפצו לכל עבר. סכנת נפשות! אנשים הסתובבו עם בקבוק שמפניה ביד אחת ואקדח ביד שנייה וירו נפצים באוויר, כשעובר לידך דבר כזה זה פשוט מפחיד. תוסיפו על זה את כמויות האלכוהול שהתגלגלו ברחובות. השמיים היו מוארים כמו בהפצצה, הרי הזיקוקים הפיראטיים האלה לא ממש מתפוצצים יפה כמו זיקוקים מקצועיים. היה רעש נוראי, בתחושה שלי הייתי איפה שהוא בין מלחמת המפרץ לבין מלחמת העולם השנייה. ובתוך כל ההמולה אנדריאס ואני חפשנו מונית כדי לברוח משם.

הגענו למועדן שהיה סגור. מוזר. אז הלכנו לאחד הברים הסמוכים, כבר לא היה לי אכפת, העיקר לא להיות ברחוב. מצאנו את עצמנו בבר עמוס עם מוזיקה לטינית, תערובות של תיירים וברלינאים אקלקטיים, טיפוסים שמחים, כאלה שלא היית מוצאת  במועדונים של מוזיקה אלקטרונית. ההבדל ביני לבין אנדריאס מדהים כשזה מגיע לאלכוהול, כשאני שותה 2-3 כוסות יין או שמפניה, אני נהיית עייפה, כבדה וא-סוציאלית, כל מה שאני רוצה לעשות זה להתכרבל מול הטלוויזיה ולהירדם. כשאנדריאס שותה יין הוא נהיה עליז ואנרגטי כמו נער בן 18.  כלומר כשאנחנו יוצאים למועדונים וברים אני ממצה הרבה יותר מהר ממנו, אפילו שאני הצעירה שבינינו. ככה שלא חזרנו הביתה מאוחר. מתקפת הזיקוקים והנפצים נמשכה בערך עד 3 בבוקר. כמובן שהמשטרה הייתה באוזלת יד, מכבי האש עבדו שעות נוספות באותו הלילה, בגלל ריבוי תאונות זיקוקים.

התעוררתי לשנה חדשה מכוערת במיוחד, לא רק בגלל הטראומה מהזיקוקים. אלא בגלל הלכלוך שהם הותירו. ב364 ימות השנה הגרמנים הם פריקים של ניקיון והפרדת הפסולת שלהם. הם מפרידים בין נייר, פלסטיק, זבל אורגני ושלושה סוגי זכוכית: שקופה, ירוקה וחומה. בסילבסטר אנשים שכחו מטהרת הזבל שלהם, וזרקו את כל הזבל ברחוב. גם עטיפות הנפצים וסוללות הזיקוקים נשארו זרוקות על המדרכות.

באותו היום קבלנו גם טלפון זועם מהחברים של אנדריאס, שנעלבו שעזבנו את המסיבה בלי לומר שלום. הם כעסו ובצדק. מה שהוביל לגל אשמה מצד אנדריאס. ככה שבסוף אחרי כל הדילמות המוסריות שלנו, בכל זאת הצלחנו לאכזב.

שבוע אחרי ברלין עדיין נראית כמו חירייה. הטמפרטורות עלו, השלג הפשיר ואז הטמפרטורות שוב ירדו והשלג קפא, מה שגרם למדרכות ולכבישים להיות חלקים, שלשום, ירד על השלג גשם…. וזה אסון. שלג על גשם גרם לרחוב כולו להפוך למשטח של החלקרח. פשוט אי אפשר היה ללכת ברחוב במשך כמעט יום שלם. אנשים מסביבי נפלו על ימין ועל שמאל, גם אני הבאתי חליקה. ומה עושים כדי שיהיה פחות חלק? מפזרים מין חצץ כזה, בקיצור עכשיו השלג שוב נמס, המדרכות והכבישים מלאים בשלג בוצי וחום, שלוליות מים מהשלג שנמס, חצץ, כל הג'אנק של מסיבות הסילבסטר שעדיין נותר, חרא של כלבים בלי סוף, ותוסיפו על זה גם את עצי חג המולד. כן, עכשיו שנגמר חג המולד, כולם מסירים מהעץ את הקישוטים, ואת העץ לא פחות ולא יותר זורקים מהחלון ומחכים שמשאית הזבל העירונית תבוא לאסוף אותה מהרחוב, האם היא כבר באה? לא ולא!

אנדריאס טוען שאי אפשר לנקות את הרחובות בגלל השלג והקרח, אבל אני אומרת שאם רוצים באמת אז יכולים למצוא לטינופת הזו פתרון. אני באה מדרום תל אביב, אני רגילה לחיות בלכלוך וטינופת, אם אני מתלוננת אז כנראה שהמצב באמת חמור.

אני חושבת שמה שהשאיר לי טעם לוואי הכי נורא מתחילת השנה הזו, זה לראות את הגרמנים מאבדים שליטה. ברלין נחשבת לעיר יחסית בטוחה, הגרמנים נראים מתורבתים ורגועים, אבל יש 2 ימים בשנה שהם לגמרי מאבדים את העשתונות, הראשון במאי, וסילבסטר. זה גרם לי להבין שמתחת לאיפוק הזה יש סערה משתוללת שמחכה להזדמנות לפרוץ. כיהודיה אתם יודעים מיד לאיזה קו מחשבה זה לקח אותי. בימים הקרובים הטמפרטורה צפויה להגיע ל-14 מעלות, אני מקווה מאוד שזה יעודד אותי.

בינתיים Tschüss כמו שאומרים הגרמנים.

5תגובות ל‘השנה החדשה שהתחילה ממש רע

  1. Yoav Sapir ינואר 9, 2011 / 12:41 am

    חבל שלא שאלת קודם…

    ואפשר לקנות ב-15 אירו רצועת גומי שמתלבשת על הנעל עם נעצים בסוליה, שננעצים בקרח ומונעים החלקה. עובד מצויין.

    נ.ב.
    אני מבין שאנדראס תמיד מאחורי המצלמה? שיבוא פעם לחזית.

      • Yoav Sapir ינואר 10, 2011 / 12:40 am

        בכל סניף של רשת נעליים המכבדת את עצמה.

        יש לזה רק חסרון אחד: תחושה מוזרה בהליכה במקומות סגורים (על רצפות מסוגים שונים). זה אפשרי אבל צריך להתרגל. או שמורידים אותם בכניסה ומחזיקים ביד עד שלובשים אותם שוב ביציאה. לא הכי נוח, אבל עדיף על פני החלקה כואבת ומרטיבה.

  2. svetlana krichli ינואר 10, 2011 / 8:45 am

    שלומית את מצחיקה!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בובית בשעה טובה עם רשת ב' !!!
    שנה הבאה תחגגו פה! ;~)))))))))) את בטח תגיעי לפה בפסח???

  3. ברלינרית ינואר 12, 2011 / 12:46 pm

    החוויה שלנו בשנה שעברה היתה דומה, רק שאנחנו לא חיפשנו חגיגות, החגיגות היו מתחת לבית שלנו, ועד חמש בבוקר היינו באווירת מלחמה כוללת. בסוף שמנו מזרונים על הרצפה בחדר העורפי של הילדים והצלחנו איכשהו לנמנם. לכן השנה מראש ברחנו מהעיר, אבל את הלכלוך הנורא פגשנו כשחזרנו. טוב, אפשר באמת להתנחם בכך שברוב ימות השנה לא רע כאן בכלל 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s