אינטגרציה

השבוע בעוד שאנדריאס ואני ישבנו במסעדה איטלקית ליד הצ'ק פוינט צ'ארלי עם מארק, חבר משפחה הולנדי, שהגיע לרגל עסקים לברלין, נכנסה לה לבושה בחליפה סגולה, הקנסלרית בכבודה ובעצמה אנגלה מרקל. וואו! איזו התרגשות. המסעדה המשיכה לתפקד כרגיל, אנשי הביטחון שלה עמדו בכניסה לחדר האחורי של המסעדה בלי למשוך יותר מדי תשומת לב. אני כל כך מעריכה את הצניעות של האשה הזו.אני מזמינה אתכם לקרוא עוד על המסעדה בבילויים בברלין ולהמליץ עליה לאנשים שנוסעים לברלין, לא בגלל שמרקל אכלה שם, אלא בגלל שהאוכל היה פשוט יאמי והשרות היה מעולה.

שבוע שעבר בשעה טובה ומוצלחת קיבלתי אשרת שהיה לשלוש שנים. זה קרה ב-27 לינואר, יום הזיכרון הבין לאומי להנצחת השואה, היום בו אושוויץ שוחררה על ידי בעלות הברית.זה לא שבחרנו ביוזמתנו את התאריך  הסימבולי הזה, הזמינו אותנו מה- Ausländerbehörde. אני לא יודעת איך לתרגם את זה לעברית, אבל אני מניחה שזה כמו משרד ההגירה, בכל אופן יש משרדים בירוקראטיים בגרמניה בהם לא מופיעים סתם כשמתחשק, לוקחים מספר וממתינים עד שיוצאת הנשמה. אלא קובעים פגישה מראש, ואז הכל הולך צ'יק צ'אק, או לפחות לנו הלך צ'יק צ'אק.

"מה אני צריכה להביא לפגישה?", שאלתי את אנדריאס כמה ימים לפני כן. "תמונת פספורט, פספורט, תעודת נשואים ושנינו צריכים להגיע לפגישה". הוא ענה. "זה הכל? מה עם תמונות מהחתונה?" שאלתי. "לא ביקשו, אין צורך להביא סתם דברים, זה מעורר חשד". "מה ישאלו אותנו?" שאלתי אותו בחשש, אבל לא היה לו מושג.

פסענו במסדרונות ה- Ausländerbehörde בדרכינו לפגישה, למה תמיד האווירה במשרדים בירוקראטיים כל כך מדכאת? ממש ריחמתי על האנשים שצריכים לבלות שם כל יום.  התיישבנו מול פקידה בלונדינית שנתנה לנו טפסים למלא, אנדריאס כמובן עשה זאת עבורי, היא נתנה לנו אחר כך עוד סט של טפסים למלא ושלחה אותנו לעשות את זה בחוץ. אחרי שסיימנו, ניגשה אלינו משפחה אפריקאית, אבא, אמא ו-2 ילדים שלא דיברו גרמנית וביקשו שאנדריאס יעזור להם במילוי הטפסים. הם נראו כל כך חסרי אונים. מאחוריי בחדר ההמתנה ישב בחור אמריקאי, שלצידו ישבה משהי שנראתה כמו ידידה או קולגה שבאה לעזור לו. איזה מזל שיש לי את אנדריאס! איך הייתי עוברת את כל זה לבד? בלי לדבר את השפה כמו שצריך עם הבירוקרטיה המוזרה וכו'…? מצד שני רוב הסיכויים שלא הייתי גרה בברלין אם לא הייתי מכירה את אנדריאס.

כעבור רבע שעה בערך, קראו לנו חזרה פנימה, ונתנו לי חזרה את הדרכון שלי עם אישור שהות ל-3 שנים. מעכשיו מותר לי לעבוד, גם כעצמאית או כבעלת עסק, אני זכאית לביטוח בריאת.  נראה לי שמותר לי הכל חוץ מלהצביע בבחירות. בעודי מסתכלת על הויזה שלי בתחושת רווחה אדירה, היה עוד דבר קטן אחד…הפקידה הבלונדינית הודיעה לי שאני צריכה לקחת קורס אינטגרציה ונתנה לי ערמה של מסמכים רלוונטיים, וקלסר עם צילום של שער ברנדנבורג בתוכו היה מכתב "ברוכים הבאים" מראש העיר ועוד כל המידע שצריך כשעוברים לברלין. קורס האינטגרציה  זה קורס של 600 שעות, שבו לומדים את השפה הגרמנית והיסטוריה גרמנית עם בחינה בסוף הקורס על החומר הנלמד.  אני מניחה שזה לא כל כך נורא כמו שזה נשמע כי בעצם  גרמנית אני כבר לומדת חודשים, אז מה שנותר לי זה רק הקורס על ההסטוריה הגרמנית. מממ… אני חושבת שכיהודיה אני כבר די מכירה את ההסטוריה הגרמנית, לא? האמת, כמה שזה נשמע הזוי, שמחתי על הקורס הזה, אני אוכל ללכת, לבדוק, ולשעשע אתכם בקיטורים שלי. אם כי אני לא אעמוד ב-600 שעות. יחד עם זאת, אני חושבת שזה לגיטימי מצדה של גרמניה לדרוש דבר כזה ממהגרים. יש אנשים שמהגרים לגרמניה וחיים שם שנים כתושבים בלי לדבר את השפה ובלי לדעת שום דבר על הארץ שהם חיים בה. אני יכולה להבין למה הגרמנים רוצים לשנות את המצב.

 

אבל עזבו אתכם פוליטיקה, איך חגגנו? פתחנו בקבוק שמפניה ולקחנו את הסרט גרינקארד מספריית הודאו שמול ביתינו באותו הערב. פתאום הבנתי שנורא רציתי שזה יהיה כמו סצנה בסרט גרינקארד. רציתי שישאלו אותנו שאלות, רציתי שיבקשו לראות תמונות משותפות, רציתי שיבדקו אם מברשת השיניים שלי נמצאת בחדר האמבטיה לצד מברשת השיניים שלו. במקום זה אף אחד לא שאל אותי כלום, שמו לי חותמת בדרכון  ושלחו אותי לקורס אינטגרציה. זה היה נורא פרוזאי כל הסיפור.

כשהכנתי ארוחת ערב באותו הערב, בקשתי מאנדריאס שיפרוס את הלחם, הוא הסתכל על כיכר הלחם שקיבלה צורה עקומה לגמרי מאז ארוחת הצהריים. "את חושבת שילמדו אותך לחתוך לחם ישר בקורס אינטגרציה?". בינינו, זה לא שאני לא יודעת לחתוך לחם, הלחם בגרמניה כל כך טעים שאני כל הזמן מיישרת, וכשרוצים לישר בלי לקחת פרוסה שלמה,  אז זה תמיד יוצא עקום.

מאז יום חמישי בלילה אנחנו לא מפסיקים להריץ דאחקות על קורס האינטגרציה. עכשיו יש לי חודש להירשם לקורס. מה יעשו לי אם אני לא אעשה קורס אינטגרציה? ישלחו אותי הביתה בעוד 3 שנים? אני עוד לא קראתי את כל החומר שנתנו לי, נו, סוג של דחיינות, אבל ברגע שאני אדע יותר אני אעדכן אתכם.

לסיום, השבוע הלכתי לבקר את חברתי בריטקה באחד הערבים. קבענו לראות ביחד את העונה השישית של "Weeds". זה קצת כמו הסרט "להציל את גריס", בסדרת טלוויזיה, ושלא כמו בסרט, הגיבורה היא סופר סקסית.

בכל אופן, בריטקה ואני מאוד דומות בהרגלי הצפייה שלנו בסדרות, ברגע שאנחנו מתחילות אנחנו לא יכולות להפסיק. אם יש לי עונה שלמה של משהו שאני אוהבת אני יכולה לראות אותה תוך יומיים- 13 פרקים בלי בעיה. החבר של בריטקה, מרקוס, וגם אנדריאס הם בדיוק ההפך. הם אוהבים לראות כל פעם פרק אחד, הם פשוט לא עומדים בקצב. ואז זה נהיה עינוי לשני הצדדים לצפות ביחד, כי צד אחד לא עומד בכמות והצד השני לא עומד במתח, אז בריטה ואני החלטנו שאנחנו נהיה שותפות לצפיית סדרות.

אחרי שאכלנו ארוחת בנות טובה, היא שלפה את הקופסא של הדיסק עליו היה פתק גדול מודבק:!Don't You Fucking Dare to Watch this Without Schlomsky (בריטה ומרקוס מכנים אותי שלומסקי שזה שילוב של השם הפרטי ושם המשפחה שלי, חמוד, לא?). מרקוס כל כך חשש שהיא לא תעמוד בפיתוי שהוא סירב לתת לה את העונה השישית לפני היום של הפגישה שלנו.לבסוף הוא נכנע והשתמש בפתק כאמצעי אזהרה. זה ממש חימם לי את הלב שהוא ככה דואג לי. התכרבלנו מתחת לשמיכות במיטה של בריטה, זללנו גלידת סניקרס וגלידת באונטי וצפינו לנו בסדרה.בריטה קצת אכזבה, היא החזיקה מעמד רק 4 פרקים, אני יכולתי להמשיך כל הלילה. אבל היה ממש כיף.

כמו שהגרמנים אומרים Tschüss נתראה במוצ"ש הבא ובינתיים

 

11תגובות ל‘אינטגרציה

  1. Elona Meyronne ינואר 29, 2011 / 9:06 pm

    נו, ברכותי, שלומסקי.
    קטן עליך 600 שעורים. אל תספרי להם את כל ההסטוריה שאת מכירה.
    מענין איך הם מציגים את ההסטוריה שלהם.
    עברתי על התפריט של המסעדה האיטלקית. נראה טוב. מחירים דומים
    לשלנו במסעדות טובות.

    שיהיה לך שבוע טוב ולימודים נעימים.
    וכמובן, תודה על הכתבה היפה!
    אלונה

  2. יואב כץ ינואר 29, 2011 / 10:36 pm

    בלוג נהדר, כרגיל, מלא חיים ורגשות, כמו שצריך

  3. נופר ינואר 30, 2011 / 9:28 am

    היי שלומית!
    אני מאוד מאושרת בשבילך שקיבלת ויזה ל3 שנים. בקשר לקורס אל תדאגי את תעברי את זה מי יודע אולי אפילו תהני שם בקורס..
    איך הולך לך בינתיים עם הגרמנית??

    • shlomitinberlin ינואר 30, 2011 / 12:31 pm

      הגרמנית קצת מדשדשת למען האמת 🙂 אבל ככה זה בשפה יש אפס אנד דאונס

  4. יאיר ינואר 30, 2011 / 9:17 pm

    שלומית, תודה רבה על עוד בלוג מדהים שממשיך לשקף את חיי בעיר. קודם החתונה ועכשיו הויזה (התור שלי אצלם הוא בעוד שבוע…).
    בינתיים, אני יכול להמליץ בחום על אתר ספא ומלון מצויין שעה נסיעה מברלין ב-bad saarow, מלון esplanade או גרסא יותר יקרה arosa.

  5. אפרת ינואר 31, 2011 / 2:18 am

    כמו תמיד, אהבתי לקרוא.
    3>
    מאחלים לך מהלב המשותף,
    ש-600 שעות תעבורנה ביעף,
    וכשנגיע לברלין ל"סיבוב הופעות"
    נמצא אותך עם צרור הפתעות,
    גם גרמנית שוטפת כשפת אם,
    גם ידע מעמיק של כל פיסת היסטוריה ושם…
    בעצם… ולמען האמת ? מהלב?
    יספיק לנו חיבוק מלבב… 🙂

    תהני לך שם
    ושהשמש תזרח
    Tschüss
    חיבוק משנינו

  6. Ron ינואר 31, 2011 / 1:14 pm

    Ausländerbehörde = Immigration Office = משרד ההגירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s