על ברלינלה ואונס

בשבוע שעבר סיפרתי לכם על המשרד החדש שלי. חסר לו עוד דבר אחד כדי שיהיה מושלם. בישראל, מעל לשולחן הכתיבה שלי היה לי לוח שעם  ענק עם מלא גלויות שאספתי או קבלתי במהלך השנים. התחלה חדשה דורשת גלויות חדשות. אז אם בא לכם לעזור לי למלא את לוח השעם שלי, אתם יכולים לשלוח לי גלויה או כרטיס ברכה. שלחו לי מייל לקבלת כתובת הדואר שלי. כשהלוח יהיה מלא, אשים תמונה שלו בבלוג.   

השבוע התקיים פסטיבל הסרטים של ברלין. זו השנה ה-61 לפסטיבל, בו מוקרנים 400 סרטים מ-128 מדינות ומתפרס על פני 20 בתי הקולנוע ברחבי העיר, מה שמשרה אווירת פסטיבל בכל מקום. העיר שוקקת בתיירים ובסלברטיז מהשורה הראשונה: קווין ספייסי, ג'רמי אירונס, ויליאם הארט, איזבלה רוסולוני, רייף פיינס, ג'ף ברידג'ס, ג'וש ברולין, גרארד באטלר, גם מדונה הגיעה העירה לביקור ועוד רבים וטובים.

כברלינאית מין המניין לא היה כל כך קל להשיג כרטיסים לסרטים הנחשקים ביותר, בעיקר לסרטים המתחרים על דב הזהב. התהליך של רכישת הכרטיסים קצת מסורבל. לסרטי התחרות אפשר לקנות כרטיסים 4 ימים מראש, ולסרטים האחרים 3 ימים מראש. באינטרנט הכרטיסים נמכרו כמו לחמניות טריות, ככה שנאלצנו כמעט בכל פעם להגיע לאחת משתי נקודות המכירה בעיר, ולעמוד חצי שעה בתור. מותר לקנות רק 2 כרטיסים ליום לאדם (אפשר כמובן לעמוד כמה פעמים בתור ולקנות כל פעם עוד כרטיסים אבל זה דורש זמן). למדתי שחשוב להיות מאורגן היטב כשמגיעים לקופה, עם רשימה מסודרת, כי זה לא תמיד קל לקנות כרטיסים לסרט שהכי רוצים לראות. מצאתי את עצמי מסתבכת בבחירת הסרטים,  יש שתי תוכניות, האחת עם תקצירי הסרטים והשנייה עם לוח ההקרנות, וצריך להצליב מידע כל הזמן בין שתי התוכניות. במיוחד אם רוצים לראות 2 סרטים ברצף- צריך לבדוק איפה כל סרט מתקיים כדי לוודא שתצליחו להגיע מקולנוע אחד בעיר לשני בזמן. בקיצור חברים, ברלינלה זה לא רק פאן, זה גם עבודה!

הצלחתי לראות 2 סרטי תחרות, האחד ממש מצוין, Margin Call סרט ביקורים של  הבמאי והתסריטאי האמריקאי ג'י סי צ'אנדור,  והמשחק פשוט מדהים במיוחד של קווין ספייסי, ג'ראמי איירונס ופול בטאני. דרמת מתח שנותנת לנו תמונה על  מאחורי הקלעים של תחילת המשבר הכלכלי ב 2008. הסיפור מתרחש במשרד של בנק השקעות יוקרתי בוול סטריט, 24 שעות לפני פרוץ המשבר הכלכלי הגדול. הסרט מראה את הדילמות של דמויות מפתח בבנק ההשקעות ומעלה את השאלה המוסרית האם יש לאנשים האלה אחריות אישית על מה שקורה לכלכלה  או האם הם רק מגיבים למתרחש. 

סרט התחרות השני שראיתי היה ממש מאכזב שלא לומר מכעיס. אודם (Lipstikka ) בבימויו של יונתן סגל. הסרט הזה עורר שערורייה בארץ בעקבות הטור של יאיר לפיד בידיעות אחרונות לפני בערך שנה, בו הוא טען שבחוברת השיווק של הסרט, לצורך השלמת מימון הסרט (שחלקו האחר מומן בכסף ציבורי), הבמאי ערך השוואה בין הכיבוש לשואה. אבל לא בגלל זה הסרט הרגיז אותי.  

הסרט מציג מפגש מחודש בין שתי חברות ילדות שהיגרו 13 שנים קודם לכן יחדיו מרמאללה ללונדון. תוך כדי המתח ההולך ומתפתח במפגש המחודש בין שתי הנשים,  נחשף אט אט הסוד מעברן, טראומת נעורים שהן חולקות, מפגש עם שני חיילים ישראלים שהסתיים באונס של אחת הנערות. סצנת האונס מוצגת בשתי ורסיות שונות, מנקודת המבט של כל אחת  מהנשים על אירועי אותו הלילה הגורלי. האחת כאונס, והשנייה כסיטואציה יותר אמורפית, כזו שנעשתה כביכול מרצון.  

הצילום בסרט מרהיב, המשחק של השחקניות הראשיות קלרה חורי ונטלי עטיה מרגש, ובכל זאת הסרט הרגיז אותי? לא הבנתי מה הסרט מנסה להגיד, ובעיקר מאסתי באיך אונס לרוב מוצג בקולנוע. האונס איכשהו נהפך למשהו ארוטי, איכשהו דמות האשה היא כזו שבאיזה שהוא מקום מבקשת את זה. בכלל נמאס לי מאיך שמיניות נשית מוצגת בעיניים גבריות. לרוב  המיניות הנשית לא זוכה להתייחסות מורכבת, כזו שדומה לחיים, זה הרבה שחור או לבן- זונה או קדושה. בסרטים רבים נשים מיניות מוצגות כפאם פאטליות, כאלו שמיניותן תהרוס את חייו של הגבר, מיניות קרה ומניפולאטיבית,  סטייל אינסטינקט בסיסי או שנשים מיניות מוצגות כנימפומאניות עם בעיות נפשיות, כאלו שהמיניות שלהן יוצאת משליטה, כמו בסרט אודם.

השחקן גל לב

לפני כתיבת הפוסט, צפיתי ב-40 דקות של מסיבת העיתונאים של הסרט אודם באתר הברלינלה, והייתה שאלה מטומטמת במיוחד של אחד העיתונאים לשחקן ששחק את החייל הישראלי שביצע את האונס: איזו ורסיה הוא נהנה לשחק יותר, את סצנת האונס הברוטאלית או את הסצנה האמורפית. ומה אתם חושבים שענה השחקן הישראלי שבע רצון של חתול שליקק קערת שמנת: "אני אוהב את זה מלוכלך". ככל שאני רואה יותר סרטים עם סצנות אונס שמבוימות על ידי גברים, אני מפתחת הרגשה שהאונס בא לספק את היצרים האפלים של הבמאים עצמם ושל העין הגברית הצופה ושאיפה שהוא קולה של האשה נעלם.  התשובה של השחקן במסיבת העיתונאים רק חזקה את זה.

לעומת זאת, עוד סרט ישראלי שראיתי בפסטיבל כמה ימים קודם לכן – לא רואים עלייך, בבימויה של מיכל אביעד, עוסק גם הוא באונס, ועברתי חוויה שונה לגמרי כשצפיתי בסרט שלה.

לילי (רונית אלקבץ) ונירה(יבגניה דודינה) הן שתי נשים שהיו קורבנות אונס של האנס המנומס בשנות ה-70 (הנשים הן דמויות פיקטיביות אבל אכן היה אנס מנומס בשנות ה-70 שאנס 16 נשים ביניהן נערה בת 13), שתי הנשים נפגשות במקרה אחרי 20 שנה ובין שתי הנשים נרקמת חברות. הן עוזרות אחת לשנייה להתגבר על פצעי העבר. הסרט על אונס ולא מראה אף לא סצנת אונס אחת. הסרט מצליח להציג נשים חזקות ואקטיביות למרות פצעי העבר. הסרט מטפל בטראומה בצורה רגישה, מראה עד כמה הייתה אטימות בארץ כלפי קורבנות האונס מטעם החברה, המשפחה והממסד. הייתה סצנה מצמררת שבו דמותה של דודינה מקריאה בטלפון למשיבון הסלולארי של לילי, דמותה של אלקבץ, את תיאורי הנאנסות בעיתון, הן כולן דורגו לפני מידת האטרקטיביות שלהן, דודינה הזועמת מאשימה את העיתונאים שמתייחסים לאונס כאילו זה משהו סקסי. שבעצם זו אותה הטענה שלי נגד איך שאונס מוצג בסרטים.

אהבתי את איך שאביעד הציגה את מיניותה של  אלקבץ בסרט, כאשה שלמרות האונס, בכל זאת מצליחה להיות מחוברת למיניות שלה ולהינות ממין, בלי הצורך לגרום למיניות שלה להיות מוקצנת או בלתי מרוסנת. הסרט של אביעד גרם לי להזכר בסרט סרבי מדהים, שמטפל גם הוא ברגישות של פצעי האונס, סרט בבימויה של יסמינה ז'באליץ', על אמא וילדה בת 12 שחיות בסרייבו, הבת רוצה לדעת מי היה אביה, אך למעשה הילדה נולדה כתוצאה מאונס במלחמה והאם עומדת בפני דילמה האם לספר לה.

ולסיום אופטימי וקצת יותר קליל, ראיתי במסגרת הפסיטבל סרט אנימציה צרפתי לילדים, מקסים מקסים מקסים על חתול פריזאי שחי חיים כפולים- ביום הוא חתול של ילדה אילמת, ובלילה הוא מצטרף לפריצות של גנב שגר בשכונה. חלק גדול מהסיפור מתרחש על גגות פריז. להלן טריילר קצר.

http://www.youtube.com/watch?v=-UM8h0kp_KU

 ולסיום לפני שאנחנו אומרים את מילת הפרידה המפורסמת Tschüss , אני מצרפת לינק לשידור הרדיו שלי משבוע שעבר, דברתי בתוכנית בשלוש על הברלינלה. מפעם לפעם אני מתארחת בתוכנית ואעלה את האייטם לבלוג כדי שתוכלו להנות.

shlomit-beshalosh-berlinale

תגובה אחת ל“על ברלינלה ואונס

  1. svetlana krichli פברואר 20, 2011 / 9:21 pm

    כמה התגעגעתי לקול שלך;~))))))!!!!!!!!!!!!! נראה לי מגניב ללכת לראות את הסרטים….. ולדעת שאת בין הראשונות;~)))) בובי את כותבת ממש מעניין תמשיכי…………..!!!!!! שלומיתי שאלה קטנה ;~) האם אני יכולה לשים שתי תמונות חתונה שלך בבוק שלי בפייס??????כי לשם אני שולחת את האנשים???! אוהבת אותך יפה ומוכשרת אחת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s