על הבית באגם, ואיך הפכתי לקונטרול פריק

אני לא זוכרת אם כבר ספרתי לכם אבל לאנדריאס יש בקתה קטנה על גדות אגם,  30 דקות מחוץ לברלין. טוב, זה לא ממש שלו, הוא חכר את החלקה תמורת סכום סמלי ל-15 שנים יחד עם חברתו לשעבר כשהם עוד היו ביחד (הכוונה לאם בתו). כבר ספרתי לכם בפוסט על חיפושי הדירות שלנו  שברלינאים הם לא תאווי נדל"ן, הם שוכרים וחוכרים במקום לקנות.  

זו לא בקתת נופש שאפשר ללון בה, יש שםה שרותים אבל אין מקלחת, הבקתה לא מרוהטת ולגמרי מוזנחת, אבל הבקתה לא כל כך חשובה, מה שחשוב זו חלקת הדשא הקטנה שמובילה לאגם. בקיץ אפשר לשחות במימי האגם הפסטורלי ולעשות על האש על הדשא. אפשר גם קצת לגנן למי שאוהב את העבודה עם האדמה.

אני לא סובלת את המקום הזה. לא מספיק שאני צריכה לחלוק עם חברתו לשעבר ילדה חצי מהשבוע, אני גם צריכה לחלוק איתה את הבית על האגם? היא מאוד נחמדה ואין לי שום דבר נגדה, אבל לכל דבר יש גבול.

חוץ מזה,אני לא מבינה מה רע בלשבת מתחת לעץ רענן בפארק ביום שמש יפה? למה צריך לשבת בפקקים בכביש המהיר בשביל לצאת מברלין ולשבת בתוך רצועת דשא מעוררת קלסטרופוביה. יחד עם זאת, אני מודה שהאגם והנוף שמסביב ממש יפה. רוב הזמן הבית הזה הוא מטרד, כי אפשר להנות ממנו בערך 10 ימים בשנה, וכל שאר הזמן תמיד יש בעיות עם הצנרת של המים, צריך לנסוע לשם, לסגור את המים לפתוח את המים… בקיצור ניג'וס. עד כה הצלחתי בזכותכם להתחמק מלנסוע לשם. בשבת בבוקר אני הרי כותבת בלוג, בקיצור הבת המסכנה של אנדריאס  צריכה לנסוע איתו לשם כל כמה שבועות.

בשבוע שעבר שגרתי את הבלוג ביום שישי במקום בשבת, וביום שבת לא היו לי יותר תירוצים. אנדריאס ממש רצה שאצטרף אליהם, אבל הוא פחד שאשב שם כל היום בפרצוף חמוץ.לקחתי לתשומת ליבי והחלטתי להצטרף עם חיוך. לקחתי איתי את החומר לבחינה (עליה ספרתי לכם בשבוע שעבר). היה ממש כיף. ישבתי בשמש על הספסל שעל גדות האגם שהיה עדיין לגמרי קפוא ולמדתי לבחינה בזמן שהם שתלו פרחים, טפלו בדשא ועשו מדורה. אחר כך הם צלו נקניקיות על האש. אנדריאס הפתיע אותי ושלף מסלסלת הפיקניק סנדביצ'ים עם גבינה שהוא הכין לי בבית, כי אני לא מאוהבי הנקניקיות.

אני תקועה עם הבית הזה עד 2015, אז מפעם לפעם כדאי שאלמד להינות ממנו.

ועכשיו לעניין אחר. בשבוע שעבר, אנדריאס הוזמן להיות מנחה בדיון באיזה שהוא ארוע מחוץ לעיר, והוא היה צריך להשאר שם את הלילה. זה בדיוק נפל על יום שהבת שלו מגיעה אלינו. הוא לא רצה לשנות את הלו"ז  שלה איתנו ושאל אותי אם אני מוכנה להשאר איתה. אני שמחתי אבל הייתי בטוחה שהיא בחיים לא תסכים להשאר איתי לבד.

בארוחת הערב, אנדריאס הסביר לה את סיבת הנסיעה ושאל אותה אם בא לה לבוא כשהוא לא נמצא. הילדה משכה בכתפיה בחוסר חשק ואמרה "Es ist egal" בגרמנית משמע לא משנה לי.

"אם תבואי נעשה ערב כיף", אמרתי לה. הבטחתי לקחת אותה לסרט החדש של ג'ניפר אניסטון ואדם סנדלר, ואחר כך לאכול פיצה, הצעתי לה להזמין גם את חברתה הטובה להצטרף ולהישאר לסליפ אוור, וגם הבטחתי לה שהן יוכלו ללכת לישון מאוחר, מה שאנדריאס מרשה לה רק בימי שיש. הייתם צריכים לראות איך פניה אורו לאור ההצעה.

היום הגדול הגיע,הלכתי בחדווה בבוקר לסופרמרקט, קניתי פיצות לארוחת ערב ואת הסוכריות והשתייה שהיא אוהבת בשביל לקחת לקולנוע. הילדות נהנו מהסרט. ואני הייתי גאה במיוחד, כי הסרט היה מדובב לגרמנית (אגב אניסטון נשמעת לגמרי לא רע בגרמנית) והצלחתי להבין ממש את הרוב. זה היה אחד הסרטים היותר אידיוטים שראיתי בחיי, אבל הילדות צחקו ונהנו.

כשהגענו הביתה ראינו שכל הרחוב חשוך. הפסקת חשמל טוטאלית. כל פעם שאנדריאס נוסע קורה משהו, בפעם הקודמת שהוא נסע, ונשארתי לבד, הייתה בעיה בצנרת של החימום. מכיוון שיש לנו כיריים חשמליים אי אפשר היה לבשל. גם האינטרנט האלחוטי שבת באותו הרגע כך שלא יכולתי לחפש בגוגל איזה טייקאווי. הארנו את הדירה בנרות ופתאום נורא נלחצתי… אני תכננתי להכין פיצה  שקניתי בבוקר בסופרמרקט, ולפתע התוכנית השתבשה ואז נכנסתי ללחץ והפסקתי להינות. הבטחתי פיצה. אז מה אם יש הפסקת חשמל? התקשרתי לידידי אורי ובקשתי שיבדוק באינטרנט איפה יש פיצה דומינוס בסביבה, הוא נתן לי את המספר ואז גיליתי שזה בצד השני של העיר. ניסיתי להתקשר לעוד כמה חברים מהסביבה שלא הצלחתי לתפוס ועוד חבר של אנדריאס שלא היה לו מושג. מכיוון שגם לא היה לחם וגבינה בבית, הייתי צריכה גם ככה לרדת ולקנות לילדות משהו לאכול, אז אם כבר לרדת, אז עדיף לחפש פיצריה.שיהיה ברור, שלילדות לא היו שום ציפיות הן לגמרי זרמו.

למה כל כך נלחצתי פתאום? כולה פיצה! כולה הפסקת חשמל! הרי מה זה הפסקת חשמל קטנה לעומת מה שקרה ביפן? ולמה אני תמיד יוצרת התעסקות כזו גדולה  סביב האוכל?נזכרתי איך אהבתי הפסקות חשמל כשהייתי ילדה, הילדים של השכנים היו באים אלינו והיינו משחקים בבית מלא משחקי קופסא לאור נרות.  מה קרה לי? אני מרגישה לאחרונה איך אני יותר ויותר נהיית קונטרול פריקית. אולי תמיד הייתי כזו ורק לאחרונה התחלתי לשים לב לזה? או שעם הגיל זה פשוט הולך ומחמיר? אולי הקונטרול פריקיות שלי החמירה בחודשים האחרונים בגלל המעבר לברלין, מכיוון שאני מרגישה שאבדתי שליטה על כל כך הרבה חלקים מחיי? בכל אופן, זה ממש מציק לי, כי הדבר האחרון שאני רוצה להיות זה קונטרול פריק.

כשחזרתי עם הפיצה, הבנות כבר לא היו כל כך רעבות כי בינתיים בזמן שהלכתי לחפש להן פיצה, הן מצאו במקרר חתיכה קרה של טורטיה אספניול שנשארה מהצהריים. לשם הנימוס הן כרסמו קצת מהפיצה הלא כל כך טעימה לאור הנרות, וב- 20:50 הן התמתחו בעייפות והודיעו שהן הולכות לישון. בדרך כלל בשעה הזו יש מלחמה בבית, כי הבת של אנדריאס תמיד רוצה להשאר ערה ולסיים לראות איזו תוכנית ריאליטי מטופשת. אבל עכשיו שהרשות ניתנה להשאר עד מאוחר, היא הייתה עייפה.

כעבור זמן קצר האור חזר, אבל החלטתי בכל זאת לעשות אמבטיה בחושך לאור נרות, שכחתי עד כמה זה רומנטי.  אבל גם באמבטיה המשכתי להיות מוטרדת.פתאום תקף אותי החשש שאולי הבנות לא נהנו מספיק בגלל מה שקרה לי סביב הפיצה? ונתקפתי רגשות אשמה על כך שהתקשרתי לשאול חבר של אנדריאס שגר בסביבה על מספר טלפון של פיצה טייקאווי. אז מה אם לא היה אינטרנט, מי מתקשר לאנשים עם ילדים ב-8 בערב אם זה לא באמת מקרה חרום? ,הרגשתי בשיחה הקצרה שלנו שהוא חושב שאני פסיכית , אולי אני באמת פסיכית? אולי לא הייתי בסדר ואולי  הוא סתם לא היה נחמד בטלפון?  יאדה יאדה יאדה יאדה…. 

למחרת אנדריאס היה מלא תודה, וסיפר לי שבתו ספרה לו בטלפון עד כמה נהנתה וספרה לו בהתלהבות על הסרט ועל הפסקת החשמל.

אני חושבת שכדאי שאטפל בקונטרול פריקיות שלי. האם משהו מכם יכול לתת לי עצה שלא כוללת כדורים במרשם פסיכיאטר?  אלוהים אם אני לא אטפל בזה עכשיו, מה יהיה בעוד 10 שנים?

 ובינתיים Tschüss כמו שהגרמנים אומרים, בשבוע הבא אספר לכם על ירח הדבש שלנו באיטליה

 

7תגובות ל‘על הבית באגם, ואיך הפכתי לקונטרול פריק

  1. Elona Meyronne מרץ 26, 2011 / 10:29 am

    שבת שלום שלומית,
    אלף כל את צריכה להשתחרר מה"גיל" ומה יהיה בעוד 10 שנים…
    חה, מה קרה לך? את צעירה ויפיפיה.
    ואת רואה, אפילו הבת נהנתה.
    אז לא צריך לעשות ענין מהפסקת חשמל וכו וכו
    ואת יודעת, 2015 זה גם לא עוד הרבה זמן.
    למה שלא תשתתפי בטיפול בדשא – תביאי שתילים ויהיה
    נחמד להגיע לחלקה הזו, על האגם.
    בקיץ בודאי אפשר לשחות שם, נכון? WOW

    שיהיה לך כיף של שבוע, אלונה

  2. נופר מרץ 27, 2011 / 9:21 am

    היי שלומית!
    נהניתי לקרוא את הפוסט כמו תמיד…….
    איזה יופי שאת מבינה ומדברת בגרמנית באיזה ביה"ס את לומדת ? בגתה?

  3. אפרת מרץ 29, 2011 / 10:37 pm

    אהבתי .
    שמחתי להבין עד כמה טובה את בגרמנית. שאפו ! (איך אומרים את זה בגרמנית?)
    עכשיו כשהסמינר שלנו כנראה מתרחש לו בפרנקפורט,
    ואנחנו נעזרים בחברים טובים כדי לתרגם את הפלייר לגרמנית,
    אני מעריכה אינסופ את היכולת לדבר בגרמנית
    ועוד יותר מכך הזמן הקצר יחסית בו למדת את השפה ואת כבר מתנהלת
    מדברת ומסתדרת איתה.
    (להבדיל – יש לנו מטופלת שעלתה לארץ כבר לפני חמש שנים
    והיא עדיין מדברת רק רוסית. )

    הסיפור על הפסקת החשמל העלה בי מחשבה
    של כמה דברים נחמדים הייתי יכולה לעשות עם שתי מתבגרות
    אבל אז, נזכרתי שכל זה בגרמנית, ובגרמניה…
    ומיד נגמרו כל הרעיונות 🙂 חה.
    כלומר יקירה – שאפו נוסף !

    חיבוק משנינו

    • shlomitinberlin מרץ 30, 2011 / 10:59 pm

      🙂 מתי אתם מגיעים לפרנקפורקט? אשמח לקרוא את הפלייר שלכם, אתם מוזמנים לשלוח לי למייל.

  4. dora אפריל 2, 2011 / 7:36 pm

    כל שבוע אני מחכה לקרוא את הפוסט שלך. ממש תענוג לקרוא בלוג מעניין בעברית טובה. (נדיר ברשת)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s