על ברלין ושואה

 

תמונה מוויקיפדיה

אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל אנחנו יותר משנה ביחד בברלין ועוד לא ממש דברנו על השואה. זה לא במקרה שלא דברנו על השואה. אני מניחה שלכל ישראלי בברלין ובגרמניה בכלל, יש אסטרטגיה  משלו איך להתמודד עם הטראומה של העם שלנו. הדרך שלי זה להתנתק ולהתעסק עם זה כמה שפחות. אני ממעטת לדבר על השואה, אפילו שבתחילת הקשר שלנו אנדריאס כל הזמן רצה לחפור בנושא. בשעות הערב המאוחרות, אחרי הפריים טיים, כשאין לגרמנים מה לשדר, הם מתחילים עם כל סרטי מלחמת העולם השנייה הדוקומנטריים והעלילתיים, אין ערב שאני מזפזפת בטלוויזיה בלי למצוא איזה נאצי על המסך שלי, ומה אני עושה כשזה קורה? מזפזפת הלאה.

אני משתדלת להמעיט מאוד בביקורים באתרים הקשורים לשואה בעיר. בערך שעה מברלין יש מחנה ריכוז בשם זקסנהאוזן אותו טרם ביקרתי. למעשה מעולם לא ביקרתי במחנה ריכוז, לא הצטרפתי למשלחות לפולין בתיכון, אפילו שסבא שלי מאוד רצה שאסע ויותר מכך הוא רצה להצטרף כמלווה,והציע לשלם עבור הנסיעה, אבל אני לא רציתי. פחדתי שלא אעמוד בזה רגשית. עד היום אני מתחרטת על כך. זו הייתה ההזדמנות שלי לנסוע עם סבא שלי, שלא חזר לפולין מאז המלחמה, ולשמוע את הסיפור המשפחתי שלו. הוא עצמו אומנם לא היה ניצול שואה, הוא גויס לצבא הפולני כשהחלה המלחמה, לחם בחזית מול הרוסים, נלקח בשבי ונשלח לעבודות כפייה בסיביר. כמעט כל המשפחה שלו נספתה בשואה, למעט שלושת אחיותיו ששרדו את אושוויץ, עברו לברוקלין אחרי המלחמה,  אחת מהן עוד חיה, והיא אשה מקסימה, והשתיים האחרות לא ממש דברו אחת עם השנייה עד יום מותן.

חלק מכם אולי קוראים שורות אלו וזועמים על היחס שלי לשואה. זה לא מתוך חוסר כבוד, וזה לא חלילה כי אני ממעיטה בערך הזוועה, אבל אני לא חושבת שהייתי מצליחה לחיות בברלין אם הייתי נותנת לנושא להעסיק אותי (באופן מודע בכל אופן). במיוחד לאור העובדה שאני נשואה לגרמני, שהסבים שלו, בואו נאמר, לא היו חפים מפשע. מה הם בדיוק עשו, גם לא ממש יודעים וגם לא מדברים על זה יותר מדי. שניהם לחמו בצבא, האחד בחזית הרוסית והשני היה מוצב בצרפת הכבושה. אבל נניח שהייתי יודעת מה הסבים שלו עשו, מה זה היה נותן לי? סתם עוגמת נפש, אז גם אנדריאס וגם אני מעדיפים לחיות עם חוסר הוודאות. זה הרבה יותר קל. הוא מאוד אהב את הסבים שלו והוא רוצה לזכור אותם כבני אדם ולא כפושעי מלחמה, ואילו אני לא רוצה לחשוב על מה הסבא הנאצי שלו עשה לעם שלי כל פעם שאני מסתכלת לבעלי האוהב בעיניים.

אבן נגף, תמונה מתוך האתר הרשמי- http://www.stolpersteine.com

מצד שני זה לא ממש קל להתחמק מהשואה, כשברחובות ברלין (כמו ברחובות בערים נוספות ברחבי גרמניה ואוסטריה) יש שטולפרשטיינה, כלומר אבני נגף, בכל מקום. למי שלא מכיר מדובר בפרוייקט של האומן גונטר דמניג, שיצר אנדרטות זכרון אינדבידואליות בגודל מרצפה לקורבנות הנאצים, המוצבות בפתח הבניין או הבית בו אותו קורבן היה גר. זו תזכורת יום יומית למה שקרה בגרמניה.כמובן שיש גם את אנדרטת השואה.  

אנדרטת השואה בברלין, תמונה מתוך וויקפדיה
 

חוץ מזה, קורה לי לא פעם באירועים חברתיים שאיזה גרמני ניגש אלי, ואז קורה אחד מהשניים- או שהוא רוצה להתנצל על מה שהסבים שלו עשו לנו במלחמה או שהוא אוהב להמציא איזה קרוב משפחה יהודי, כדי להגיד שהוא גם היה קורבן. כן, נו, עכשיו כולם מעדיפים להיות הקורבנות. בדרך כלל מדובר באנשים שמעולם לא הכירו יהודי או ישראלי. גרמנים שיש להם כבר חברים ישראלים או יהודים הרבה יותר איזי גואינג בנוכחותנו ותודה לאל שאפשר ליצור איתם אינטראקציה רגילה ולא שואתית.

למרות הנסיון שלי להיתנתק מהשואה, צצים לי ללא שליטה מחשבות- מי הייתי ואיך הייתי אם הייתי חיה באותה התקופה. שאלות כמו האם הייתי שורדת במחנה ריכוז? אבל המחשבות האלו התחילו לי עוד הרבה לפני שהגעתי לברלין. אני בטוחה שלא הייתי שורדת אז כנראה שיש לי הרבה מזל שנולדת ב-1977. לפעמים יש לי גם רגשות אשמה, שהתמזל מזלי שלא חייתי אז. כנראה שמתחת למעטה ה-עברו 65 שנה בחיית בואו נעבור הלאה, תת המודע שלי משתולל מבחינה רגשית, כי לפחות פעם בחודש, ויש תקופות שיותר, יש לי חלומות בהם אני מוצאת את עצמי באמצע מלחמת העולם השנייה, היו לי אפילו חלומות בשחור לבן.

אתם זוכרים מתי הייתה הפעם הראשונה שנחשפתם לשואה? שהבנתם מה זו השואה? לי זה קרה כשהייתי בת 8, בערך כמה חודשים אחרי שחזרנו מהשליחות בהונג קונג. היה שיעור טבע וכל כיתה ג4 עמדו מסביב לשולחן של חני הסמינריסטית, עליו היה בית נמלים. בדיוק באמצע ההסבר המרתק על חיי הנמלים פצחה צפירה וכולם נעמדו דום. לא היה שום דבר שיכין אותי לזה. לא הבנתי למה כולם נהפכו פתאום לפסלים דוממים. במקום לעמוד כמו כולם, הסתובבתי בין חבריי לכיתה, מבוהלת, ושאלתי אותם מה קרה, אבל אף אחד לא הסכים לדבר איתי. כולם התעלמו או לכל היותר זרקו לי מבט כעוס. לאחר 60 השניות הארוכות בחיי, חני הסמינריסטית הסבירה לי: 6 מיליון. כילדה שידעה לספור בערך עד 100, לא הצלחתי לתפוס את גודל המספר. בבית שאלתי את אמא שלי כמה זה 6 מיליון, האם 6 מיליון אנשים ממלאים אצטדיון כדורגל כולל את המגרש? ואמא שלי ענתה בעצב: "יותר, הרבה יותר".

נסיים במשהו שמח, אני בארץ כרגע, בשבוע הראשון באתי בלי אנדריאס כדי לבלות קצת זמן עם המשפחה והחברים סוליקו. הוריי ארחו אותי כמו מלכה, וגם חברתי נאווה והקוקרספניאל המדהים שלה גוגל שגרים בבזל ארחו אותי למופת. נאווה האלופה הקליטה את כל הפרקים של טריני וסוזאנה (לגמרי נדלקתי על הסדרה),  וצפיתי בשקיקה עד השעות הקטנות של הלילה.

נאוה וגוגל צילום גלעד בר שלו

 

בשבוע שעבר, יום חמישי אחר הצהריים, ישבתי עם חברה בקפה לולו בבזל, לפתע המלצר יצא החוצה והניח כוס יין לבן צונן על שולחני. "זה מהאדון עם השיער הלבן שיושב בפנים", הוא אמר. הבטתי בכוס היין במבוכה. ממש התחשק לי יין ורגע לפני שהמשלוח הגיע שקלתי להזמין לי, אחרי הכל אני בחופש, ואני לא נוהגת, למה לא לשתות כוס יין באחר הצהריים אביבי? אבל לקבל כוס יין מאדם שאני לא מכירה? האם זה יאה לאישה נשואה. בעודי מתחבטת ומתלבטת, יצא אלון, אחד מהחברים הכי טובים של אבא שלי, שמכיר אותי מהיום שנולדתי. כל כך שמחתי לראות אותו! זו הייתה ג'סטה כל כך מקסימה. באמת, ממליצה לכם לעשות את זה פעם למשהו, זה גורם לכיף גדול. אז תודה לך דוד אלון, שביום ההולדת שלך הזמנת אותי לדרינק.

נפגש בעוד שבועיים, אני עדיין אהיה בארץ, אז יאללה ביי בינתיים.

5תגובות ל‘על ברלין ושואה

  1. אפרת אפריל 30, 2011 / 11:31 pm

    וואוו יקירה פוסט שהגיע ברגע מדוייק,
    אחרי הסדנא של שלמה שהם בפרנקפורט.
    הסופ"ש עסק ב- future intelligence
    והיה לישראלים וגרמנים יחד.
    הייתה בו התבוננות כל כך חזקה
    על המקום בו נמצאים גם הדור השני והשלישי ביום.
    הגרמנים שהרבה מבינהם מסתובבים עם רגשות אשם גדולים,
    והיהודים שצל השואה מרחף מעליהם יחד עם תחושת הקורבנות.
    אלה כמו גם אלה זקוקים לריפוי המקום הזה,
    ורק כך אפשר להתחיל ליצור עתיד.
    להרבה מאיתנו לא קל להתמודד עם השואה,
    אני חשה כמוך בדיוק כשאני מגיעה להתמודד עם הנושא הנורא הזה.
    נכון, כנצר לאסתר המלכה ולדודה מרדכי – נולדו סביי וסבותיי בפרס.
    לכן אמנם שואה לא הייתה חלק מהחוט ששזר את חייהם…
    אך גויים שרדפו והרגו בהם היו לא פחות.
    ועדיין מהדהדים בי זוועות שעברה סבתי עם ילדיה שה"גויים" הרגו.
    לכן אני מניחה שאנו כולנו – כעם, זכאים לריפוי הזה.
    הריפוי מה"קורבנות".
    התארחנו שם בגרמניה, בדירה של ארבעה סטודנטים גרמנים.
    היו לנו שיחות מרתקות,
    חגגנו יחד איתם, ליל סדר.
    זו חוויה שהשאירה רושם נפלא בלבבות של כולנו,
    ישראלים(יהודים) וגרמנים.

    תודה על הפוסט שנגע.
    חיבוק (שאולי יגיע מהר יותר כי את כאן)
    משנינו

  2. Elona Meyronne מאי 1, 2011 / 8:43 am

    הי שלומית.
    תגידי לנאווה שגוגל כל כך חמוד. הייתי רוצה אחד גם.
    מאד נהנתי לקרוא אותך. גם אני מבינה לליבך בנושא הכאוב הזה.
    היה מאד קשה לחיות אם כל הזמן היית חושבת על השואה.

    אז תמשיכי להנות ואני גם שולחת אליך וירטואלית כוס יין (את מעדיפה
    לבן?).

    תודה, אלונה

  3. dora מאי 1, 2011 / 6:25 pm

    קצת התאכזבתי מהשיטחיות של הפוסט
    אבל כנראה שגם זו אסטרטגית התמודדות
    היה מעניין לדעת מה אנדריאס ומה הבת שלו (מה שמה ?) חושבים

  4. אנונימי מאי 2, 2011 / 12:51 pm

    גם אני קצת התאכזבתי מההתייחסות לעניין השואה.
    אני מודה גם שקשה לי לקבל תגובה של אנשים בסגנון – "זה מאוד
    יהיה קשה לי להתמודד עם זה ולכן אני מעדיף שלא…."
    גם לי היה סבא, ז"ל, וכשתמיד חשבתי (ועודני חושב) על מה הוא
    התמודד ואיך הוא התמודד מול הדבר "האמיתי", אז המעט שאני יכול
    לעשות זה להתמודד מול הסיפור והמראות, כי לו מן הסתם, היה הרבה יותר
    קשה ולפחות הוא זכה לצאת מזה בחיים.
    זה המעט שאני יכול לעשות עבור סבא שלי שהיה חלק משמעותי
    מהחיים שלי, המעט שאני יכול לעשות עבור העם שלי והמעט שאני יכול לעשות עבור דור
    העתיד שלי ושלנו כדי שאני אדע להעביר הלאה מה שסבא שלי כבר לא יוכל.
    וכן, מה לעשות שזה חלק מאיתנו וגם אם אני לא גר בברלין, זה נמצא
    איתי יום יום. ולא תמיד במובן השלילי. זה עיצב אותי כבנאדם הרבה יותר
    רגיש, אמפתי, עמוק, חזק ומעריך את מה שיש. אז יש להתמודדות גם השפעות חיוביות.

  5. red מאי 16, 2011 / 1:44 am

    שלומית, תודה רבה!
    הרבה אומץ.
    יש לך בלוג נהדר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s