הטסט שהתפשל

נכשלתי בטסט. כן, בדיוק מה שאתם שומעים. יש לי רישיון רק על אוטומטי. ולפני שכל החכמולוגים יקפצו להציע הצעות, זה כתוב על הרישיון באנגלית שיש לי רישיון רק לגיר אוטומטי. למה לפני 16 שנה החלטתי להוציא רישיון רק על אוטומטי? כי כמו שכבר ציינתי מספר פעמים בעבר, שידידתכם הנאמנה קצת חסרת קורדינציה. התחלתי על הילוכים וראיתי שזה קצת מסובך, במיוחד שאני שמאלית וההילוכים מה לעשות, בצד ימין,  אז הוריי שרצו לגמור עם הסיפור הזה של שיעורי נהיגה בנזק כספי קל יותר (ובצדק) עודדו אותי לעשות רישיון על רכב אוטומטי, בטענה צודקת שמתי כבר בחיים יצא לי לנהוג על הילוכים כשבארץ כוווולם נוהגים על אוטומטי. אז הקשבת להורים, ואפילו עברתי טסט ראשון. מי ידע שיום אחד אתחתן עם גרמני שנוהג על אודיי עם הילוכים, ושאגור בארץ שבה כולם נוהגים על הילוכים. האירופאים חושבים שזה טעם החיים.

החלטתי לנצל את הביקור שלי בארץ לטובת שדרוג רישיון הנהיגה שלי. מצאתי מורה שקוראים לו איציק. גם למורה הקודם קראו איציק, האם זה חלק מדרישות התפקיד? בטלפון המזכירה של בית הספר לנהיגה אמרה ש-3-4 שיעורים למשהי שכבר יש לה רישיון אמור להספיק. אבל מהר מאוד הגעתי ל-10 שיעורים, כי אין טעם לגשת לטסט בלי בטחון. בשיעורים הייתי בסדר רוב הזמן. אני הייתי התלמידה הכי זקנה של איציק, רוב התלמידים שלו תיכוניסטים, וזכיתי למבטים תמוהים כשהם נכנסו לאוטו, כאילו מה זקנה כזו נזכרה פתאום ללומד נהיגה.  איציק חזר איתי שוב ושוב על המסלול של הטסט באזור צהלה ויש לו אפילו כל מיני כינויים מצחיקים לאזורים טריקיים כמו כיכר הבמבה או קיר המוות.

בבוקר הטסט,איציק חיכה לי למטה ב- 07:30 כדי להביא אותי לטסט וכדי שאני אתרגל שיעור נהיגה אחרון רגע לפני. היה איתו עוד תלמיד באוטו. בחור גבוה וצנום, בערך כבן 40, שנמצא הרבה על קו ברלין-קורסיקה- תל-אביב מטעמי עבודה. הוא היה צריך לעשות טסט בשביל חידוש רישיון. איך שנכנסתי לאוטו הוא סיפר לי שהוא קורא את הבלוג שלי באדיקות. עולם קטן. כל הדרך אל הטסט, הוא סיפר לי קטעים מתוך הבלוג שהוא זוכר,והיה לו זכרון מרשים ביותר. מצד אחד זה החמיא לי, מצד שני הסיטואציה הזו לפני טסט קצת הלחיצה אותי והוציאה אותי מריכוז.

עם המורה לנהיגה איציק,רגע לפני הטקסט

 

חיכינו במתח בחניון של משרד הרישוי כשלפתע מרחוק ראינו את הבוחנים מתקרבים לשורת המכוניות הממתינות לטסט. איציק אמר שהוא כמעט בטוח שעומד להיות לנו בוחן ממש נחמד. הייתה בין קבוצת הבוחנים אשה. על האשה הוא אמר שהיא מכשפה ושמזל שהיא לא הבוחנת שלנו. אבל הוא טעה, והבוחן הנחמד בקבוצת הבוחנים נכנס  לרכב שהיה לפנינו, ואילו אלינו הגיעה הבוחנת המכשפה. אלוהים, מזל שלא לבשתי מחשוף! אני מאוד אוהבת להיות בסביבה נשית. אבל שמתי לב שנשים שעובדות בסביבה מאוד גברית, נהיות יותר גבר מגבר כדי להוכיח שהן שוות, ולזה אני לא מתחברת. הבוחנת ע. נכנסה למכונית, תימנייה מוקפדת טיפ טופ, עם פאן לשיערה הקצר והמחומצן, ציפורניים משוכות בלק, תכשיטים עם צעיף קטן ושיקי. אבל היה משהו מלחיץ באנרגיה שלה ובצורת הדיבור הלקוני עם טון פוקדני. 

אני הייתי הנבחנת הראשונה, וכבר ישבתי בכיסא הנהג. מרוב התרגשות הרכב נכבה, פעם אחת מילא, אבל בערך 4 פעמים ופשוט לא הצלחתי לצאת מהחניה, הייתי בכזו התרגשות שלא זכרתי איך נוסעים בהילוך ראשון. היא הייתה בסדר והציעה שאתחלף עם הנבחן השני, ושהיא לא תחשיב לי את זה. ראיתי את איציק עומד בצד יחד עם עוד מורה לנהיגה, שניהם הביטו בי בדאגה.

הנבחן השני, זה שקורא את הבלוג שלי נהג בסדר גמור . זה היה אמור להיות מבחן קצר, כי לאנשים שעושים הסבה או חידוש רישיון כבר יש ניסיון על הכביש, אז מחפשים רק לראות שיש להם שליטה על ההילוכים ולא יותר. אבל הבוחנת לקחה את הזמן שלה ובסוף דפקה לו גם חניה ברברס, מה שהמורה איציק אמר שנדיר שנותנים בטסט כמו שלנו. אחר כך התחלפנו, ונכבה לי המנוע פעמיים, אבל לבסוף הצלחתי להתחיל לנסוע. תוך פחות מ2-  דקות היא רצתה לראות איך אני מחנה ברברס. למזלי, התעקשתי לתרגל את זה פעם אחת עם איציק אז הצלחתי בנס לעשות את זה. אבל חוץ מהחנייה שהלכה חלק, כל הזמן נכבה לי המנוע בהילוך ראשון, כי שכבר זכרתי מה עושים, הייתי כל כך לחוצה מכל המעמד, שהרגל רעדה לי בצורה כזו שלא יכולתי לשלוט בקלאץ', עד שלבסוף היא נאלצה להתערב ולהציל את המצב. למה התרגשתי כל כך? בגיל 17 עברתי טסט ראשון ולא התרגשתי ככה. היה לי ברור שלא עברתי, והמורה איציק התקשר אלי בצהריים. היה לו לא נעים לבשר לי באופן רשמי שלא עברתי את הטסט.

עם מאיר, הנבחן השני, שקורא את הבלוג שלי באדיקות.

 

האם הייתי עוברת אילו היה בוחן יותר סימפטי? האם זו הייתה תחושת חרדה ואשמה שאם לא אעבור אז סתם בזבזתי קרוב ל-3000 שקלים על כלום? אתם יודעים איזו מלתחה יכולתי לקנות בסכום הזה? אולי בתוך תוכי אני לא באמת רוצה לנהוג על הילוכים? אולי באיזה שהוא מקום רציתי להיכשל כדי שיהיה לי מה לכתוב, הרי לא ייתכן שאני תמיד אצליח, מספיק שהצלחתי בבחינה בגרמנית, יותר מדי הצלחה זה משעמם אז התת מודע סידר לי כשלון. סתם, אני לא יודעת מאיפה זה בא. אולי סתם נלחצתי ולא צריך לחפור בזה.

בשבוע שעבר שבנו לברלין אחרי חודש בארץ, ואני עדיין לא יכולה לנהוג ברכב של אנדריאס. יתכן ואני אנסה לקחת פה עוד שיעור או שניים ולעשות פה את הטסט, ייתכן ואעשה עוד טסט בביקור הבא שלי לארץ. מה שבטוח זה שאם אני לא עוברת בטסט השלישי, אני קונה אוטו על אוטומט, ושיישרף העולם. בינתיים החלטתי לא להיכנע כל כך מהר. ולפני סיום, לכל החכמולוגים שלא מבינים למה בכלל לקחתי שיעורי נהיגה מלכתחילה ולמה לא בקשתי מאנדריאס לתרגל איתי באיזה יער…. שלא תחשבו שלא ניסינו את האופציה הזו, אבל יש אנשים, כמוני למשל שצריכים מורה טוב.

אז צ'וס בינתיים, ונפגש בעוד שבועיים.

4תגובות ל‘הטסט שהתפשל

  1. svetlana krichli מאי 28, 2011 / 6:11 pm

    בובי אחרי הפסקה מטסט….. אחרי שהכל ישקע … את עוברת טסט שני כמו גדולה.!!!!!! את תראי…. נשיקות בובית …. אוהבת אותךךךךךךךךך!!!!!

  2. סויסה מאיר יוני 4, 2011 / 1:23 pm

    נראה לי גם שתעברי כמו גדולה את הטסט הבא. עופרה הלחיצה אותך. טסטר יעביר אותך ולא ….טסטרית עצבן על הבוקר 🙂

    נהניתי לקרוא.
    מאיר

    • shlomitinberlin יוני 8, 2011 / 8:16 pm

      אני מקווה, בינתיים אני ממשיכה להתאמן בכבישים קטנים מחוץ לעיר 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s