כשנשים חוזרות הביתה בידיים עמוסות שקיות מסבב שופינג, התגובה הסטריאוטיפית של הגבר זה לעקם את הפרצוף או לכעוס – "מה עם האוורדראפט?" "יש לך כבר חמש שמלות שחורות בארון, בשביל מה את צריכה עוד אחת?" זה בהנחה שבני הזוג אינם מנהלים חשבונות בנק נפרדים או שהאשה לא עושה שופינג בסתר ומעלימה ראיות, זורקת שקיות, גוזרת תיק תק את התגיות, והרי אם הוא לא שם לב שהיא חזרה מהמספרה בלונדינית במקום שחרחורת, איך הוא ישים לב להבדל בין השמלה השחורה הזו לחמש האחרות אם אין שקית ותגית? אני יודעת שאני נשמעת קצת מיושנת, וחלקכם רוצים לשלוח אותי חזרה במנהרת הזמן אל פרבר אמריקאני בשנות ה-50 של המאה הקודמת, אבל לדעתי גם לגברים של היום יש מה לומר על השופינג שלנו. חוויתי את זה על בשרי עם אנדריאס ממש לאחרונה.
הייתי צריכה בגדי סתיו… כן, אני יודעת, כל אשה צריכה קצת בגדים, אבל באמת הייתי צריכה. בשכונה היאפית שלי יש מבחר מכובד של בוטיקים שיקים שכל סמרטוט עולה לפחות 100 אירו. אני מודה שמפעם לפעם אני מתפתה על סמרטוט או שמלה יוקרתית, וזה בסדר לאירועים מיוחדים או התפרצות חד פעמית של בעיה בדחיית סיפוקים. אבל כשצריך קנייה קצת יותר רצינית שכוללת מעיל חורף, יש גבול לכל תעלול. אז החלטתי לשים פעמיי אל חנות אוטלט בעיר שנקרא TK MAXX,רשת בריטית שנמצאת גם בגרמניה, הקונספט הוא שהחנויות שלהם הם כמו מחסן גדול- ערמות של בגדים (חלקם הגדול אמור להיות בגדי מעצבים) על מתלים, מסודרים לפי מידות, צריך להגיע לשם עם הרבה סבלנות לנבור, לנבור ולנבור, עד שמוצאים משהו מתאים. זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי לשופינג במערב השומם. תסלחו לי, אני חיה במזרח ברלין ומשתדלת למעט להגיע למערב העיר, שהיא הרבה פחות אטרקטיבית בעיני, אבל החלטתי להפוך את העניין ליום כיף, ואז ראיתי כי טוב. הצטיידתי בחברה עם הרבה סבלנות, אסנת, זמרת אופרה שחרחורת עם עין חדה במיוחד למציאות בין הערמות. יצאתי מהחנות מאושרת.
המשכנו להסתובב, ואז אסנת הציגה בפניי תגלית שנקראית Tchibo, רשת גרמנית שמוכרת קפה (אוסנת טוענת שהוא בינוני למדי), מכונות קפה, כל מיני דברים פראקטיים לבית, וגולת הכותרת בגדים והלבשה תחתונה, והכל בחנות אחת. מעולם לא נכנסתי קודם לחנות כי לא ממש הבנתי מה רוצים ממני, אבל אסנת הובילה אותי בבטחה אל תוך נבכי חנות הצ'יבו הראשונה שלי ולהפתעתי הרבה גיליתי עולם שלם של בגדי בייסיק שווים בזיל הזול. היתרונות בצ'יבו- הייצור שלהם הוא אקולוגי עם דגש על פיירטרייד ושהם מחליפים את הקולקציה כל שבועיים. הם גם מוכרים את הבגדים שלהם בסופרמרקט ולא רק בחנויות של הרשת. יצאתי מהחנות של צ'יבו שבעת רצון ומרוצה עם אווטפיט סתווי מרשים ליום יום במחיר מצחיק. הגעתי הביתה, והתחלתי לעשות לאנדריאס תצוגת אופנה, שלפתי את הבגדים שקניתי בטי קיי מאקס, בהתחלה הוא התלהב (ביקרתי גם בעוד איזה חנות או שתיים שלא ציינתי פה), אבל לפתע מזווית העין הוא קלט את השקית של צ'יבו והתחיל לגחך. " מה?" שאלתי. "כלום". "נו, ובכל זאת…מה מצחיק אותך כל כך?". "סבתא שלי הייתה מטורפת על צ'יבו וגם בנות הדודות שלי, שגרות בפילפלד קונות בצ'יבו כשהן רוצות להרגיש כאילו אופנתיות". בילפלד זה בסוף העולם, משמע שהוא ניסה לומר לי שאני מתלבשת כמו אחת מהפרובינציה על כל המשתמע מכך.
הוא לא אהב את מה שקניתי שם, לא בגלל שזה לא יפה, אלא בגלל שהיו לו דעות קדומות. התעצבנתי. הנה אשתו, מנסה לחסוך כסף וקונה בגדים בזול, ואילו הוא לועג לי הבן בלייעל! נעלבתי עד מאוד , מה הוא חושב שאני לא יודעת איך לפוצץ כסף על בגדים אלגנטיים? אין לי בעיה, יש לי טעם טוב מאוד, וגם יקר. אחרי שהתבשלתי עם עצמי, חשבתי, איזה טפשה, הרי רוב הגברים כועסים על הנשים שלהם שהן מוציאות יותר מדי כסף ואילו הוא יורד עלי שאני לא מוציאה מספיק כסף! מצד שני, אם באמת אעשה קניות בבוטיקים, נפשוט את הרגל, אז אמרתי לו במתק שפתיים "אתה יודע מה מותק, אתה צודק, אשה כמוני לא צריכה לעשות קניות בצ'יבו, אני שמחה על הפרגון שלך, בפעם הבאה לא ארחיק לכת ואעשה את כל הקניות שלי בבוטיקים השכונתיים היפים שלנו" סאבטאקסט של חברתכם הפולנייה: "אתה עוד תתחנן שאחזור לעשות קניות ב'ציבו"! אנדריאס ענה לי בלי להתבלבל, שהחוכמה היא לקנות בצ'יבו ולהעמיד פנים כאילו קנית את זה בבוטיק שמעבר לפינה. "לא מותק, מאוחר מדי, בפעם הבאה אני יורדת מיד לבוטיק!". הוא כמובן התנצל עשר פעמים באותו הלילה, החמיא לי חמישים פעם על כמה אני נראית חתיכה בבגדים החדשים מצ'יבו, ושעל בחורה קוסמופוליטית שכמותי זה לא נראה פרובינציאלי בכלל. כדי שתוכלו לשפוט בעצמכם, הצטלמתי לי בבגדי הצי'בו שלי. אתם מוזמנים להגיב. ויותר מכך אוסיף ואומר, שבימים האחרונים צ'יבו הגיעה לישראל, בעזרת אבא שלי. אבא שלי עובד בחברת ספנות גרמנית שעובדת עם היבואנים של צ'יבו, אז מקווה שהסיפור הזה עשה לכם חשק להיכנס ולהציץ, אגב יש שם גם בגדי גברים.
shlomitinberlin.wordpress.com 