החלטות 2014- מפסיקה לקטר על הגרמנים

0P3Y9739
צולם על ידי רות צונץ

עם יד על הלב, מי לא חוטא בקיטורים על ״הגרמנים״. ולא רק אנחנו הישראלים, אני שומעת את זה בכל מיני חוגים חברתיים שיש בהם זרים. יש לנו טרוניות: על הבירוקרטיה שיכולה לגרום גם לחזקים שבינינו להתמוטטות עצבים, על חוסר הגמישות והיצירתיות, על חוסר האדיבות של הברלינאים, וגם על כך שגברים גרמנים הם בלתי נסבלים בתחום הרומנטי (ואל תגרמו לי להתחיל).

אתם חושבים שהם לא יודעים שאנחנו מקטרים עליהם בלי הפסקה? יודעים, בטח יודעים. לא מזמן סיפר לי שכן גרמני על חבר שנשוי לדרום-אמריקאית. ״היא לא מצליחה להתאקלם וללמוד את השפה, יש לה רק חברים דרום-אמריקאים שנפגשים ומקטרים על הגרמנים בכל הזדמנות״. השכן שלי לא נראה כעוס. הוא נראה קצת פגוע, אך כמי שמשלים עם גורלו, ילד הכאפות שחולם על כך שיום אחד עוד יהיה מקובל.

כמדריכת סיורים בעברית, יש רשימת שאלות קבועות שישראלים מרשים לעצמם לשאול אותי אחרי חמש דקות היכרות בממוצע: "את סטודנטית פה? אה, את חיה פה סתם ככה בשליחות עצמית? בת כמה את? נשואה? אה, פרודה? כמה זמן היית נשואה? יש לך ילדים? את לא רוצה ילדים? למה לפחות לא עשית ילד? טוב שלא עשית ילד! מתי את חוזרת לארץ? את לא חוזרת לארץ, זהו, איבדנו אותך? טוב לך פה? אבל תגידי עכשיו באמת, טוב לך פה? כי קשה לי להבין איך יהודים יכולים לחיות בגרמניה, איך הם חוזרים לפה אחרי כל מה שהיה. חבל שהמדינה שלנו מאבדת אנשים כמוך. כמה את משלמת פה שכר דירה? מה משכורת חודשית ממוצעת של מדריך תיירים? בכלל, הצעירים יכולים להתפרנס בעיר הזו? לא… מה פתאום, לא התכוונתי לשאול אותך שאלה אישית, אני שואל ככה באופן כללי על הישראלים בעיר". אלה הרגעים שבהם אני צריכה לנשום נשימה ארוכה, ולפתח גרסאות אלגנטיות יותר לתשובה ״זה פאקינג לא עניינכם!״. אלה הרגעים שבהם אני נזכרת למה אני חיה בברלין.

אחרי שסיימו את הראיון האישי, המטיילים הישראלים חולקים עימי בדרך כלל את משנתם על העם הגרמני. זו נחלקת לשני סוגים עיקריים: הבעת הערכה – תוצרת גרמנית זה איכות מובטחת, הרכבות נוסעות פה חלק כמו כותנה, יש להם מוסר עבודה, לגרמנים; או התבוננות על גרמניה במשקפיים של 1933 – "אי אפשר לסמוך עליהם! את נתקלת הרבה בניאו-נאצים פה? את מרגישה נוח לדבר עברית במקומות ציבוריים? זה רק עניין של זמן עד שזה יקרה פעם שנייה". מול המטיילים הישראלים אני מגנה בחירוף נפש על המוניטין של הגרמנים ומספרת כמה יפה מקבלים אותנו פה, וכמה שזה לא נכון להסתכל על גרמניה של היום כאותה מדינה מלפני שמונים שנה. אבל אם להיות כנה עם עצמי, אני לא שונה מהם בהרבה, אולי רק קצת יותר מתוחכמת. כי בעוד התיירים הישראלים תקועים בסטריאוטיפים ההיסטוריים, אני שבויה בסטריאוטיפים של ההווה. וזו הרי ממש צביעות לחיות פה, ליהנות מכל מנעמיה של ברלין, ובאותה נשימה לקטר על המארחים שלי.

ההחלטה שלי לשנה החדשה היא להפסיק עם הקיטורים, ובמקומם להזכיר לעצמי את הדברים שאני אוהבת במקום ובאנשים, הדברים שבזכותם בחרתי להישאר כאן. מה אני אוהבת? אני אוהבת את הכבוד של הגרמנים לפרטיות (שבזכותו על פי רוב הם לא צועקים בסלולרי בקולי קולות במקומות ציבוריים – כבר בשביל זה היה שווה להגיע); אני אוהבת שיש פה לא רק מרחב אישי אלא גם פיזי, ואין תחושה של דוחק, צפיפות וקצב מטורף כמו בערים גדולות אחרות; אני אוהבת לחיות בתחושת אמון בסיסית בסביבה שלי, ולא בתחושה מתמדת שמנסים לתחמן אותי; תמיד אהבתי לתכנן מראש, דבר שהיה כמעט בלתי אפשרי בארץ (כשאת מתקשרת לקבוע עם חברה לעוד שבוע, היא לא רוצה להתחייב כל כך הרבה זמן מראש, כי אצלנו אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, ותמיד מצאתי את עצמי עושה ג'אגלינג בין שלוש תוכניות טנטטיביות שמהן במקרה הטוב אולי אחת תצא לפועל); אני אוהבת את הכבוד שיש לגרמנים לשיחה אינטלקטואלית ולתרבות; ובסופו של דבר, אמנם לוקח להם זמן להיפתח, אבל גם כאן החברות ממוקמת גבוה בסולם הערכים. עובדה, ברגע האמת, מי היה זה שעזר לי לפתור את הברוך מול מס הכנסה אחרי שהפראו התנשפה ברוגז ונבחה לתוך השפופרת: ״אין מילה אחרת לזה בגרמנית, נה? איינקומן זה איינקומן ואאוסקומן זה אאוסקומן״ (זהו, קיטור אחרון עד להודעה חדשה)? ברור שחבר גרמני.

טקסט זה פורסם לראשונה בעיתון הישראלי של ברלין שפיץ

7תגובות ל‘החלטות 2014- מפסיקה לקטר על הגרמנים

  1. ריקי רדלוס ינואר 2, 2014 / 4:01 pm

    שלומית יקירה ברוכה השבה לבלוג, החלטה מבורכת ביותר.

    • מתולתלת ינואר 2, 2014 / 9:46 pm

      נדמה לי או שבין השורות אפשר להבין שנפרדת מאנדריאס? אם כן, אני לגמרי ): אבל שמחה שאת מתאקלמת כל כך טוב בברלין ותמיד כיף לקרוא אותך.

    • tali ינואר 3, 2014 / 9:48 pm

      אני לא מכירה אותך אבל עקבתי באדיקות אחרי הבלוג שלך והצטערתי שהפסקת אותו. ברוכה השבה לבלוג.

  2. טסה ינואר 2, 2014 / 10:37 pm

    איזה כיף שחזרת…אולי תוסיפי גם עדכון קצר …

  3. ריבר סונג ינואר 6, 2014 / 10:53 am

    כמה טוב לקרוא אותך שוב! מקווה שחזרת לכתיבה רצופה כאן.
    צר לי לקרוא על הפרידה. אני מקווה שההחלמה טובה ושהקשיים מאחוריך.

  4. Lilly פברואר 14, 2014 / 1:16 pm

    if its so bad for you here why don't you go back to where you came from??

    • shlomitinberlin פברואר 21, 2014 / 10:31 pm

      You are referring to the post before about why I should stop complaining about the germans? It's not so bad for me here, there are many things I like about Berlin or I wouldn't live here 🙂 As a foreigner there are always difficulties. And who knows, I might return to Israel. There are many things I like about my country, despite the great challenges that young people have living there.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s