חופשה גרמנית

IMG-20160719-WA0007
בקפה בבלנקנזה, החיים הטובים

צפו בוידאו הביקור לבלנקנזה

כשאני לוקחת חופשה תמיד יש לי את הדילמה האם להעמיק את ההכרות שלי עם מקום שכבר הייתי בו או האם לצאת להרפתקה במקום חדש? בשנתיים האחרונות אני מבקרת לעתים קרובות בהמבורג שנהייתה קצת כמו הבית הגרמני השני שלי. אם הייתי צריכה לבחור מקום לחיות בו בגרמניה שאינו ברלין, זה היה בוודאי בהמבורג. מה אבדתי בהמבורג אתם תוהים? כי מזג האוויר בהמבורג אפילו יותר זיפט מבברלין. לפני שנתיים חברתי הטובה נירית מצאה עבודה בהמבורג ומאז היא מתזזת על הקו בין המבורג לברלין. את נירית הכרתי דרך הבלוג לפני כמעט שש שנים. היא הייתה קוראת קבועה של הבלוג. נירית היא אושיה בקהילה הישראלית של ברלין. יש לה שני תחביבים עיקריים שהם טעם החיים בשבילה: מסעות בעולם (אני לא חושבת שיש מדינה שהיא לא בקרה בה לפחות פעם אחת- ותמיד כשפוגשים אותה היא בדיוק טסה ל או חזרה מ או גם וגם) ולחבר ולקשר בין אנשים. היא מארגנת ארועי תרבות ישראלים במסגרת ארגון שהקימה שנקרא "הבית", ובעבר הייתה מארגנת מפגשים לישראלים. היא כתבה לי מייל והזמינה אותי לאחד מהמפגשים והשאר היסטוריה.מאז שעברה להמבורג מעט ולא יוצא לנו להפגש בברלין, אז מפעם לפעם אני קופצת לשם לבלות איתה קצת זמן איכות.

IMG-20160719-WA0009
עם ניריתוש בבלנקנזה

 

לנירית ולי יש ריטואל קבוע, אחרי שהיא מסיימת לעבוד, אנחנו נפגשות בבלנקנזה. בשכונה שמכונה Treppenviertel  רובע המדרגות, אחת השכונות האמידות ביותר בגרמניה, בתים ואחוזות קטנות הבנויים על הר המשקיף על נהר האלבה. תענוג לשוטט בסמטאות הצרות, ולראות את הבתים והגינות המטופחות והצבעוניות. זה להיות בגרמניה, ולהרגיש ביוון. כשיורדים למטה לנהר, יש בית קפה חביב על המים, שאני פוקדת באופן קבוע, שם אפשר לשתות כוס יין טוב ולהתענג על קציצת דגים או לחמנייה עם דג מעושן. אם אני הולכת לשם לבד בשעות הבוקר,  אני יושבת ובוהה באופק, באוניות העושות את דרכן לנמל. בבלנקנזה אני מוצאת שלווה שקשה לי לתאר

20150722_1740221.

 

 

בלנקנזה התחילה ככפר דייגים בימי הביניים. בעבר הייתה תחת שלטון דני, אוסטרי ומאמצע המאה ה-19 תחת השלטון הפרוסי. בין 1946-1948 משפחת וורבורג תרמה את האחוזה שלה לארגון הג'וינט, והמקום שימש כבית יתומים לילדים ניצולי שואה בעיקר מפולין והונגריה שמאוחר יותר עלו ארצה. אם אתם מגיעים להמבורג, שווה ביקור, ולהלן הלינק של עיריית המבורג המספקת הסברים מפורטים יותר על השכונה. http://english.hamburg.de/attractions/elbe/.

הפעם מכיוון שרציתי גם מהמוכר וגם מהחדש, המשכתי מהמבורג צפונית לעיר ציורית בשם ליבק. ליבק הייתה העיר הבירה של ברית ערי ההנזה. בימי הביניים, ערי ההנזה היו ערי סחר חופשיים שהתאגדו בעיקר בצפון גרמניה (למשל גם המבורג וברמן), הארצות הבלטיות ומאוחר יותר הן התפרסו עד לסקנדינביה. ערי ההנזה לא היו נתונות למרותם של המלכים והשיטה הפיאודלית.

הבניינים בעיר העתיקה של ליבק בנויים מלבנים אדומות, שהן מאוד יקרות בגלל תהליך הייצור שלהן. השימוש בלבנים אלו העיד על עושרה של העיר, ומשם הביטוי בגרמנית- Steinreich עשיר כאבן, או מה שמתרגם לעברית, עשיר כקורח.

20160830_143248
שער הולסטן בליבק

 

בליבק הצטלמתי מול שער העיר הגותי הולסטן שנבנה ב 1464 ונחשב לסמל העיר ולאתר מורשת עולמית של אונסקו. עושה רושם שהוא נוטה קדימה אבל אל תדאגו, הוא יציב לגמרי. לא פסחתי על ביקור בביתו של ווילי ברנדט, שהיה הקנצלר של גרמניה. הוא נולד מחוץ למסגרת נשואים בליבק תחת השם הרברט פראם. עם עליית הנאציים לשלטון ,הוא נאלץ לברוח מגרמניה לנורבגיה בשל הפעילות הפוליטית שלו כאיש שמאל. הוא ברח תחת השם ווילי ברנדט. הוא נשאר עם השם כל חייו, באופן מפתיע, כי בגרמניה כמעט בלתי אפשרי לשנות שם. בזמן בניית החומה בברלין הוא היה ראש עיריית מערב ברלין, וכשכיהן מאוחר יותר כקנצלר מערב גרמניה, זכה בפרס נובל על הנסיונות שלו לפשר בין מערב גרמניה ומדינות הגוש הקומוניסטי. ברנדט היה נהנתן, אהב נשים, נהג לשתות וסבל גם מהתקפי דכאון. הוא נאלץ להתפטר ב 1974 כשנתגלה שאחד ממקרוביו ואיש סודו היה סוכן מושתל של השטאזי.ביום מין הימים, כששדה התעופה יפתח בברלין, הוא יקרא על שמו. אז שווה לזכור את השם.

וידאו מבית הקפה המפורסם נידרגר

בעיר ליבק נולד גם הסופר תומאס מאן, והסופר גונטר גראס התגורר שם לתקופה. מה יש לעשות בליבק חוץ מלבקר כנסיות, בתי סופרים ופוליטיקאים ובית עירייה מרהיב? לאכול מרציפן. בליבק ישנה חברה מפורסמת שהוקמה ב- 1806 בשם נידרגר Niederegger שמייצרת מרצפן, שוקולד ונוגט מופלא. ניתן לקנות את המוצרים שלהם בסופרמרקטים בכל רחבי גרמניה, אבל בליבק יש להם בית קפה עם עוגות שיגרמו לכל אחד להזיל ריר! מבחר מדהים של שוקולדים ופרלינים ומרציפן בצורות שונות ומשונות וגלידה איכותית. שתיתי קפוצ'ינו בטעם מרצפן, אכלתי פנקייק מרציפן עם גלידת מרציפן לארוחת צהריים ולמחרת אכלתי עוגה מדהימה שנקראת Mohrenkopf -ראש כושי (חבר גרמני סיפר שזה מאוד לא פוליטיקלי קורקט לקרוא לעוגות כך בגרמניה בימינו, ושהיה דיון בגרמניה אם להוציא את המילה כושי מספרות קלאסית). ראש כושי בבית הקפה של נידרגר מורכב מטורט, שתי שכבות נדיבות של מרצפן, שתי שכבות ענוגות של פודינג וניל וציפוי שוקולד מעל. כמעט התחלתי ליילל מרוב עונג. בואו נודה, פנטזתי להגיע לליבק כדי לאכול עוגות מרצפן. זהו, אמרתי את זה. העיקר עשיתי לכם פוזה אינטלקטואלית וספרתי לכם על ווילי ברנדט. לא שבברלין חסרות עוגות וגלידריות טובות. אבל צריך להשאיר גם משהו לפגישתנו הבאה.

אם יש לכם נושאים מסוימים שמעניינים אתכם לפוסטים הבאים אשמח לתגובות שלכם.

כמו כן, בחודש האחרון, חנכתי את האתר החדש שלי, אשמח אם תבקרו בו- www.yourberlinerguide.com

ובינתיים צ'וס כמו שהגרמנים אומרים. נפגש בראשון לאוקטובר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s