נוסעת בעקבות האהבה

ההחלטה לנסוע לברלין בפעם הראשונה הייתה ספונטאנית, ישבתי עם חברה בקפה השכונתי במוצ"ש של ערב שרבי באוגוסט 2009. חפרנו בעוגת גזר משותפת ובאותם הסיפורים על אותם הגברים, מנסות כהרגלן של נשים להבין למה. באיזה שהוא שלב חברתי הציעה לי להצטרף אליה ואל ידיד (שבינתיים הפך גם לחבר שלי בזכות עצמו) לחופשה קצרה בברלין ולא לקח הרבה זמן לשכנע אותי.

א. ואני הבחנו זה בזו לראשונה באוטובוס בשדה התעופה של וינה, זו הייתה טיסת קונקשיין. כל הטיסה מוינה לברלין החלפנו מבטים חטופים וכשהגענו לטיגל, שדה התעופה של ברלין, א' התחיל לדבר עם הידיד של חברתי כדי שבסופו של דבר יוכל להגיע אלי. קלטתי את המהלך, הבנתי שללא ספק מדובר באסטרטג. אחרי שהידיד הציג בינינו, נשארנו שנינו לבד ו-א' סיפר לי על הביקור שלו בארץ הקודש (והתשובה לשאלה הראשונה שבוודאי עלתה אצל כולכם היא- לא, הוא לא יהודי).

אחרי שאספנו את המזוודות חברתי הגיחה והתחילה לתחקר את א' באנגלית מגומגמת  ומבטא ישראלי כבד.  כשהיא גילתה שהוא גר סמוך למלון שלנו היא מיד שאלה אותו אם יש לו אוטו וכשהוא ענה בחיוב, היא לא התמהמה והתלבשה עליו שייקח אותנו. קצת התפדחתי מהחוצפה הישראלית אבל א' לא נבהל. הצטופפנו כולנו באודיי הקומפקטית שלו והוא הביא אותנו עד למלון. לפני שנפרדנו הוא הציע שנצא כולנו לדרינק בהמשך השבוע והחליף טלפונים עם הידיד  (הוא קצת התבייש להתחיל איתי בצורה ישירה).

כעבור יומיים בעוד חברתי ואני יושבות תחת עץ רענן בטירגארדן, הידיד של חברתי הגיע מתנשף על אופניים באיחור האופנתי הרגיל לו והודיע לי שיש לי דייט בערב. א' התקשר אליו באותו הבוקר והציע לו שנפגש כולנו. הידיד סיפר בגאווה על גישתו הישירה: "אמרתי לו שחבל על הזמן, אני יודע שהוא בעניין שלך, ושגם את התלהבת ממנו אז תצאו שניכם וזהו". כעסתי על חוסר הטאקט שלו. "תתקשר אליו ותגיד לו שנפגש איתו כולנו" ציוויתי בעקשנות ילדותית אבל הוא סרב. בשבע וחצי הוא לווה אותי לפגישה בבית הקפה שליד המלון ממש כמו שומר ראש, הפקיד אותי בידיו של א' והלך לחפש לו גרמנייה.

בשעה הראשונה א' ואני ישבנו במבוכה, מתפתלים, מהססים…חשופים. כמה כוסות של יין שחררו אותנו והשיחה קלחה. הוא הפגין רצינות לגביי כבר בפגישה הראשונה ואני אמרתי לו שזה נראה לי מסובך ובלתי אפשרי. הוא התעקש וציטט לי את הרצל: "אם תרצו אין זו אגדה".  נפגשנו כמה פעמים במהלך שהותי בברלין אבל ממש לא לקחתי אותו ברצינות.

כשחזרתי לתל אביב הוא התקשר לשאול למתי להזמין לעצמו טיסה לתל אביב. הבנתי שהבחור נחוש בדעתו. כמה ימים לפני שהגיע לבקר אותי בפעם הראשונה נכנסתי לכזו פאניקה שכמעט בטלתי הכל. אחרי כמה שנים טובות בסצנת הדייטינג התל אביבית הנכונות שלו הייתה מבהילה. החיפוש התמידי אחר קשר יכול להיות מייגע אבל האפשרות למצוא סוף סוף זה כבר ממש מעורר חרדה.

סיפור האהבה הבלתי שגרתי שלי התחיל בזמן שהמתנתי למזוודה בשדה התעופה טיגל שבברלין. בסך הכל רציתי להימלט מהדביקות התל אביבית של אוגוסט לחופשה קצרה באחד מהיעדים התיירותיים הכי לוהטים באירופה ומה שהתחיל כהרפתקה של קיץ התפתח לרומן לונג דיסטאנס רציני. מי שחווה פעם מערכת יחסים מסוג זו יודע שמדובר בדבר מרגש, מסעיר אך גם מתיש פיזית ורגשית (שלא לדבר על כמה זה יקר).

לבסוף החלטתי לקחת סיכון ולהיענות להזמנה של א' לבוא לבלות איתו את האביב בברלין כדי לתת הזדמנות אמיתית לקשר. אני חייבת להיות כנה ולומר שמעולם לא חשבתי שאתאהב בגרמני. אומנם אין לי אובססיית שואה אך תמיד התייחסתי בחשדנות ורתיעה מסוימת מכל מה שקשור בגרמניה ותושביה. בביקורים שלי בברלין בחודשים האחרונים הצלחתי לראות הרבה מעבר. גיליתי תרבות והסטוריה מרתקת ואנשים מקסימים. במהלך החודשים הקרובים אשתף אתכם בגילויים שלי בתקווה שגם אתם תתאהבו ותבואו לבקר.