עלילות שלומית והקיאק

ראשית הרשו לי להשוויץ, בשבוע שעבר התפרסמה כתבה ראשונה שלי בתקשורת הגרמנית. זוכרים את הפוסט בו למדתי לרכוב על אופניים? תרגמתי אותו לגרמנית בעזרתו האדיבה של אנדריאס והוא התפרסם  במהדורת האונליין של עיתון ה-Tagespiegel, שזה קצת כמו ה-Ynet  שלנו.

הגיע הקיץ לברלין, אם אפשר לקרוא לזה ממש קיץ. פה ושם יש ימים שטופי שמש עם 25-30 מעלות. כשזה קורה, הברלינאים פוקדים את האגמים שבפארקים או בחורשות בעיר כמו למשל בוויסנס סיי (Weissen See). זה כיף אמיתי לשחות באגם, אני מתחילה להבין את הגרמנים עם כל הקטע שלהם לחיבור עם הטבע. בשאר הזמן יורד גשם זלעפות וקר. אנדריאס סיפר לי שהשבוע האחרון של יוני נקרא ""Sieben Shläfer, על שם איזו אגדה קתולית. משמע שבעת הישנים, והימים הללו הם שיגדירו את מזג האוויר ל-8 שבועות הבאים של הקיץ. כלומר אם ירד גשם באותו השבוע אז נדפק כל הקיץ. אצלנו היה שבוע מעורב, משמע שהקיץ הולך להיות מעורב. יכול היה להיות יותר טוב ויכול היה להיות יותר רע.

עם אורי, החתיך ההורס רגע לפני היציאה לטיול.

אז אפרופו טבע וברלין, לא מזמן ידידי אורי הזמין אותי להצטרף לטיול בשפרה וואלד עם ידידה שלו שהגיעה לביקור מהארץ. השפרה וואלד, 100 ק"מ מזרחית לברלין, זו אטרקציית טבע אמיתית,לפי וויקיפדיה  484 קמ"ר של יערות, עם מעל 200 תעלות מים. מגיעים לשם תיירים, בעיקר גרמנים כדי לחתור בקיאקים. שמחתי על ההזדמנות לצאת לחיק הטבע ולהכיר קצת יותר את ברלין רבתי. אתם יודעים איך זה אצל ישראלים, חבר מביא חבר, ואורי הודיע לי שעוד זוג חברים של ידידתו בדיוק נחתו בברלין מלונדון, וגם הם יצטרפו לטיול שלנו.

מפגש מפתיע עם ליאת

כשהם באו לאסוף אותי, גיליתי לתדהמתי שאני מכירה היטב את החברה של הידידה של אורי. ליאת. היינו חברות כשגרתי בלונדון. הכרנו ברחוב, אם זכרוני אינו מטעה אותי, הלכתי לאיבוד באזור צ'רינג קרוס, ובקשתי ממנה הכוונה, היא ענתה לי במבטא ישראלי באנגלית שהיא לא מכירה את האזור, ומשם הכל התגלגל. החלום שלה היה להיות עורכת סרטים, והחלום שלי היה ונשאר עדיין להיות תסריטאית. שתינו עדיין עובדות על הגשמת החלום. ליאת נאבקה קשה כדי להישאר בלונדון, בלי אזרחות אירופאית אבל היא שם כבר יותר מ-10 שנים.הקשר בינינו, כמו כל מיני קשרים שהיו לי בלונדון  התמוסס עם הזמן. שמחתי לראות שהיא במקום טוב, שמזה 5 שנים היא בזוגיות אוהבת עם גבר מקסים, יהודי ממוצא צרפתי, השניים הכירו בפסטיבל קולנוע בלונדון, הוא אומנם איש עסקים אך חולק עם ליאת את אותה אהבה לקולנוע.

עם ליאת

כשהגענו למקום שבו משכירים קייקים, אני מיד הצעתי לידידה של אורי, גילי,  להיות הפרטנרית שלי לקיאק.אני אומנם חסרת קורדי נציה, אבל יאמר לזכותי שיש לי אינסטינקטים טובים.  כשראיתי את הבטחון שיש לגילי על הכביש, איך היא נהגה ברכב שכור במקום זר שהיא לא מכירה בלי פחד או היסוס, כאילו היא גרה שם כל החיים. ישר הבנתי שהיא על הכיפאק. זו הייתה גם הפעם הראשונה שלה בקיאק אבל גם את זה היא ידעה לעשות כאילו היא מקייאקת כל החיים. היינו 9 חבר'ה (באו עוד כל מיני חברים נוספים של אורי) והתחלקנו ל-3 קיאקים. ליאת ובן זוגה הפכו להיות האתנחתא הקומית של  הטיול. הם לא הצליחו לחתור, בן זוגה הוא איש גבוה, כך שהקיאק היה קצת קטן למידותיו. גיליתי לתדהמתי שיש משהו שהוא אפילו יותר חסר קורדי נציה ממני. איש עסקים מצליח ומבריק, שלא יכול לחתור בקיאק. הם כל הזמן נתקעו בסלעים ומהר מאוד הם התהפכו ונפלו למים, ושלא תחשבו שמדובר פה במי יודע מה איזה אמזונס, כולה ביצות עם מים, בלי זרמים כמעט ובחלק מהתעלות המים היו מאוד רדודים. אני מילאתי אחר ההוראות של קפטן גילי, וחתרתי יפה. אחרי שעתיים שבהם ליאת ובן זוגה התענו, גילי הציעה להפריד ביניהם ולצוות כל אחד מהם עם חותר קצת יותר מיומן. מזל שגילי חשבה על זה, אחרת בחיים לא היינו מסיימים את המסלול שארך כ-4 שעות, שבסופו פתחתי שרירי ידיים של שוורצנגר.

בן זוגה של ליאת הצליח ליפול עוד פעם מהקיאק רגע לפני שסיימנו את המסלול. אחר כך נסענו לאחת העיירות בסמוך לאכול ארוחת ערב במסעדה, ומכיוון שהוא היה רטוב מכף רגל ועד ראש, הוא נאלץ לוותר על מכנסי הג'ינס וללכת למסעדה יחף, בתחתוני הבוקסר שורטס ומעיל עור אלגנטי שלמזלו הוא השאיר במכונית, כך שהיה לו משהו יבש ללבוש. אתם יכולים לדמיין לעצמכם איזה מבטים סקרנים עוררנו, 7 ישראלים רועשים, גרמני אחד, ועוד יהודי צרפתי , בעיירה שכולם גרמנים, והתיירים הם גם תיירים גרמנים, אבל לבן הזוג של ליאת היה הרבה בטחון והומור עצמי. הוא כמובן לא הרשה לי לצלם אותו, אבל תצטרכו להאמין לי שזה היה מצחיק.

 

ואפרופו אורחים מחו"ל, לפני כמה שבועות הגיעה לברלין אורחת מיוחדת, גורו הדיאטות מירי בלקין. את מירי בלקין אני מכירה מגיל 14, הלכתי לחוגים שלה אחרי מלחמת המפרץ, בה ישבתי בבית, שחקתי פקמן על המחשב ועליתי משעמום, אני נשבעת, בערך 8 ק"ג. התאהבתי בה ממבט ראשון, עם החום היווני והאסרטיביות הבלתי מתפשרת. במשך השנים המשכתי ללכת לחוגים שלה און ואוף, ועכשיו כשאני בברלין אני עושה את דיאטת האונליין שלה. יש לה אתר אינטרנט עם תכנים מדהימים, ואפשר לשמוע את ההרצאות שלה דרך האינטרט. חלק מכם רואים את התמונות שלי וחושבים, מה לבחורה הזו ולדיאטה, אבל תאמינו לי שאם לא הייתי שומרת על עצמי, לא הייתי נראית ככה. חוץ מזה נורא נחמד לי לראות אותה פעם בשבוע, זה מרגיש כמו להיות בבית, היא שולחת לי רוח חמימה ונעימה לברלין. וההרצאות שלה נותנות לי הרבה כח, כי היא לא מדברת רק על דיאטה, יש לה כל כך הרבה חוכמת חיים ובטחון עצמי, שההרצאות שלה והסיפורים שהיא מספרת מהחיים שלה הם שיעור לחיים בכל מיני תחומים. בכל אופן, היא ובן זוגה אריה, הגיעו לכמה ימים לברלין ואנדריאס ואני נפגשנו איתם לארוחת ערב ואחר כך לקחנו אותם לסיבוב בעיר, להראות להם את ברלין בלילה. היה לי לכבוד לארח אותה. מפעם לפעם מגיעים אורחים לעיר, שאולי בתל-אביב לא היה לי יוצא לפגוש אותם בצורה חברתית כזו, זה נחמד.

כמו בשנה שעברה, הבלוג יוצא לחופשת קיץ. הקוראים הנאמנים שלי מהפרלמנט (מדובר בקבוצת חברים של אבא שלי שכולם מתאמנים יחד בקאנטרי קלאב של כפר סבא, וכל שבת בבוקר פותחים שולחן אחרי האימון) יצטרכו להיעזר בסבלנות עד ל-3 בספטמבר.

אז יאללה צ'וס וקיץ נעים לכולם!